ייטב לב בראשית קטו

מה' גירושין טעם למה שא' כיפין אותי עד שיאמר רוצה אני עיי"ש ואשר ע"כ עבודת הצדיקים האמיתים אשר לצם חסור בידם עיקר התחלת עבודה הוא מהלב והלב מעורר לאברים החיצונים להוציא מחשבתן הטובה והצלולה רשפי' רשפי אש מהכת אל הפועל לידי מעשה וזהו שנאמר ביעקב וישא יעקב את רגליו פרש"י נשא לבו את רגליו וכ"כ נאמר במשה אז ישיר עלה בלבו שעיר היינו שהלב הי' מעורר לשיר ולא האברים החיצונים הי' המעוררים את הלב והכוונה לא ע"ד שא' הקול מעורר הכוונה אלא אדרבא הכוונה הזה הו' מעורר להוציא הקול לומר שירה וזה אצלי פי' הכתוב וחנה היא מדברת על לבה ר"ל שהיא היתה מדברת בפי' ע"י לבה והראי' כי רק שפתי' נעות וקולה לא ישמע א"ל ל"ל הקול מעורר כי בלי נשמע קולה והבן וז"ש נחפשה דרכנו וגו' נשא לבבנו תחילה אח"כ אל כפים כלו' המעשה אל אל בשמים החוקר לב ובוחן כליות והנה אברהם אבינו בודאי הי' עבודתו מאהבה מתוך חפץ הלב ותשוקה האמיתית לעורר האברים אולם כבר א' ז"ל אל תאמן בעצמך כו' ואשר ע"כ לא האמין בעצמו והי' עולה ומסתפק על עצמו אם עבודתו היא מתוך חפץ הלב המעורר כלי המעשה או להיפך שע"י מה שעושה באברים שזה בידו מזה נתעורר החפץ והרצון ואין זה עבודה השלימה והתמימה כאמור אשר ע"כ רצה הקב"ה להראותו תפארת גדולתו וטיהר עבודתו שהיא מכח חפץ הלב המעורר התנועה החיצונית ולזה א"ל קח נא את בנך את יחידך וגו' וישכם אברהם וגו' וזה מורה על שלימות עבודתו בחפץ הלב כי תלהט נפשו וע"כ תהי' תנועתו כתנועות אש לעשות הדבר במהירות זריזות כמבואר בס' הק' אולם גם ע"ז הי' באפשר לומר ני מדת זריזות הוא דבר שביד אדם וע"כ סופר עוד כי יקח את המאכלת וגו' אז א"ל אל תשלח ידך פי' הלב הו' המעורר ושולח היד ע"כ אמר ה' אל הלב אל תשלח ידך ועכ"ז בקש לעשות בי מום כי אמר אי אפשר לי לירד בלא קרבן אז א"ל אל תעש לו מאומה כדאי' במד' הנה מזה נתגלה כי הלב הי' מעורר אברים החיצונים כי א"כ רק הלב הי' מוכרח ע"י אברים החיצונים הרי א"ל אל תשלח ידך ושוב לא הי' מצווה על הדבר ולא הי' מוכרח לעשותו ולמה בקש לעשות בו מום אין זה כ"א חפץ הלב לבטל רצונו ומה שאוהב הוא בנו יחידו מפני רצון הבורא ית' להראות לו אהבתו הגדולה אשר מים רבים לא יכלו לכבותה ולזה א"ל עתה ידעתי ופרש"י הודעתי היינו לאברהם עצמו כי ירא אלהים אתה היינו היראה הפנימית מהלב שאינו נגלה רק לו לבדו הנה עתה הראתיך בעיניך שכך הוא נמצא הי' הנסיון בעבור המנוסה הוא אברהם למען ידע בחינתו וגודל מעלתו כי עיקר עבודתו מחפץ הלב והבן, ושורש הנסיון כי השי"ת ידע טרם היותו כי אברהם יעשה רצינו ית' ויקח את המאכלת לשחוט את בנו והוא יאמ' ע"י מלאך אל תשלח ידך וגו' ואז אברהם ירצה לעשות בו עכ"פ מום כי לא ירצה לירד בלא קרבן ולא יחפוץ בהמנעו מלשחוט כ"א יותר הי' חפץ במאמר הראשון למלאות רצונו ית' במעשה א"כ מזה עצמו יהי' נגלה לו לאברהם טוהר לבבו וחפצו אשר חפן הלב באמת בלי הכרח ע"י מעשה חיצונית והבן, ועד"ז יש לי לפרש עתה ידעתי כפשוטו גם מה שאמר כי ירא אלהים ולכאורה הי' לו לומר כי אוהב אלהים אתה שהרי אברהם הי' עובד מאהבה וגם זה עצמו מורה על גודל אהבתי הנפלאה כדאי' במפו' אולם הבורא רצה להודיע לו בחינתו כי עבודתו מאהבה וחפץ הלב האמיתי אבל אין או' כל שבחי של אדם בפניו בהתגלו' ולזה א"ל הדבר הזה בדרך חכמה והשכל כי באמת מה שרצה לשחטו ליצחק מורה על גודל אהבתו לבטל אהבת בנו מפני אהבתו ית' עד שאפי' אחר שנא' לו אל תשלח ידך לא רצה לילך בלא קרבן ובקש עכ"פ לעשות בו מום עד שנא' לו אל תעש לו מאומה ואמנם מה שלא עשה בו מום הוא מכח יראתו שהי' ירא לעבור פי ה' שנא' לו אל תעש וגו' וז"ש לי עתה עכשיו מה שמנעת מלעשות בו מום ידעתי כי ירא אלהים אתה כי לא חשכת את בנך את יחידך מן העולם זה הוא ממני מכח שצויתי אל תעש וכו' כי לולי כך הי' ברצונך למנוע אותו מן העולם טרם שאמרתי אל תשלח ידך ומזה מוכח כי מקודם עד עתה עבודתך מאהבה וחפן ותשוקת הלב באמת אך מה שמנעת עתה הוא מכח יראה א"כ בזה נכלל אהבה ויראה התכללות ב' המדות חסד וגבורה וזה הי' בחי' התכללות שע"ז נאמר וילכו שניהם יחדיו בחי' אברהם ויצחק כמבואר בזוהר: והן דברי המד' באותו שעה אמר הקב"ה לאברהם לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב (דייקא ע"י שיש לך לב טוב המעורר האברים) יינך כי כבר היינו עד עתה רצה האלהים את מעשיך ר"ל עם מעשיך שע"י מעשיך י"ל שנתפעל הלב משא"כ עתה נתגלה שיש לך לב טוב המעורר האברים וכלי המעשה ודו"ק: