ייטב לב בראשית קיד

כחסד אשר עשיתי עמך לא לתקות שום דבר כדכתי' אם צדקת מה תתן לו כו' כ"א מגודל טובו לגמול חסד עם בריותי' כן תעשה עמדי ועם הארץ כו' רומז לשכינה הק' ארץ העליונה כלו' בעשותך מצו' ומעש"ט לא תכוון להנאתך ולטובתך מאהבת שכר ויראת עונש כ"א לעשות רצונו ית' ליחדא קב"ה ושכינת' וזהו החסד שעושין עם השי"ת ע"ד איזה חסיד המתחסד עם קינו דייקא ועי' בתקוני' תקונא שתיתאה: א"י ועם הארץ אשר גרתה בה עפ"י פשוט לגמול חסד עם העוה"ז כדכתי' גר אנכי בארץ וגו' לקרבו ולספחו לעבודת הבורא ית' לקשר עולם התחתון בעולם העליון להעלות כל דבר לשורשו וכדכתיב בכל דרכך דעהו וזה כל פרי מעשה האדם בבואו לעולם הזה, ויא' אברהם הו' הנשמה אנכי אשבע, והוכיח אברהם את אבימלך וגו' כי נודע כדי לעבוד את הבורא צריך הרחבה לכן צריך הבורא ית' להשפיע רב טוב לישראל לתת להם בני חיי ומזוני רויחא בהשקט ומנוחה ויושיעם למען שמו לעבדו בנחת ובשמחה בלי שום מונע ומעכב חלילה וז"ל הזוה"ק פ' תרומה בפ' ועשית שלחן וגו' בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא יהבו חולק תמצית לערין והשתא דישראל בגלותא אתהפך בגוונא אחרא למלכא דאתקן סעודתא לבני ביתי' כו' כגוונא דא כל זמנא דישראל עבדו רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אכלי וכל סעודתא אתתקן להון כו' ואי לאו הא סעודתא לכלבא ואסתלק לון תמצית כו' וזש"ה והוכיח אברהם את אבימלך זה הקב"ה על אודות באר המים הוא השפעה עליונה סעודתא דמלכא אשר גזלו עבדי אבימלך הם השרים החיצונים אשר סביב יתהלכון ואינם נותני' לישראל אלא התמצית, ויאמר אבימלך לא ידעתי וגו' כביכול כאלו עשו מעצמן ע"ד אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה ויקח אברהם צאן ובקר כו' ירמוז למה דכתי' ויקחו לי תרומה ולא א' ויתנו ומפ' הרמ"א ז"ל דק"ל באדם חשוב נתנה היא לו מקודשת דמה שהוא מקבל מאתה לנתינה לה יחשב בעיני' וכאלו האשה מקבלת ממנו כן בנתינתנו תרומה להשי"ת ללקיחה מאתו יחשב בעינינו מה שהוא מקבל מאתנו כאלו הוא נותן לנו ואנחנו המקבלים וזה ויקחו לי תרומה עכ"ד: וגם אנו לדרכנו נא' כי הקב"ה מקור הטוב רוצה להטיב לישראל כל מיני טובות וברכות והצלחות ישועות ונחמות ורצונו להעניק אותנו בכל הטוב והוא יעשה אותנו כלי מיכשר לקבל חסדיו הגלוים ובהשפיע לנו טובו יש לו נ"ר ותענוג גדול כאלו אנחנו הי' נותנ' לו ית' ומה שאנחנו מקבלי' מאתו יחשב בעיניו כנתינה לו מגודל התענוג שיש לו מזה וז"ש ויקח אברהם צאן ובקר רומז לטוב עוה"ז יחשב כאלו ויתן לאבימלך הוא הקב"ה כאמור: א"י ויקח אברהם צאן ובקר אח"כ ויתן לאבימלך חזר ונתנו לאבימלך הוא הקב"ה כי באותו טוב שהקב"ה משפיע לישראל הם עושים בו מצות וצדקה ומעש"ט וג"ח ונ"ר להבורא ית' וכאלו מחזירים הטוב לבעלים ואין מועלין בו חלילה: ועד"ז יש לפרש ה' אמר אלי בני אתה וגו' שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וגו' יש לפרש שאל מלשון שאלה והלואה ונקט שאלה דהדרא בעינא וז"ש השי"ת לדוד שאל תמני ואתנה כו' כי אח"כ תחזירהו לי בעשותך בו מצו' ומעש"ט (יעי' בס' אהבת שלום פ' בא בפ' דבר נא וישאלו וגו' עיי"ש): ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם כבר חקרו הקדמונים מה ענין הנסיון הרי א"א שתהי' לצורך השי"ת המנסה שהרי הוא יודע כל הנסתרות ולא נכחד ממנו דבר טרם היותו אם לצורך המנוסה אברהם להוציא הדבר מכח אל הפועל זה א"א כי הוא לא שחט בפועל את יצחק ואם לצורך הרואים והשומעים וכפי דעת המורה ופרש"י עה"פ כי עתה ידעתי כמו הודעתי עיי"ש הלא לא הי' שום אדם שם ואף לנערים אמר שבו לכם פה וגו' ועי' מהרי"א שאלה ב' האריך בזה (ב) אומרו אל תשלח ידך וגו' ואל תעש וגו' דהיה סגי באמרו אל תעש וכו' (ג) כי עתה ידעתי נלחץ רש"י לפרש הודעתי (ד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה וגו' והוא צריך ביאור (ה) במד' שלח באותו שעה אמר הקב"ה לאברהם לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך והוא צריך ביאור והנ"ל בזה עפ"י הידוע ומפו' מפי ספרים הקדושים כי עיקר העבודה הנרצה להבורא ית"ש הוא חפן הלב ותשוקת הנשמה כמאמרם רחמנא לבא בעי וזה ענין סיום התורה בלמד והתחלתה בבית הוא לב ואולם מי שלא הגיע לבחי' זו יש לזה עצה ותחבולה לעשות מה שבידו בתנועה חיצונית והיא המעוררת תנועה הפנימית כי הלב מתפעל מהאברים כידוע ואם ישתמש במה שבידו באברים החיצוני' יקנה גם מה שאינו בידו והוא תפץ הלב ואמנם זהו כמו ענין כפי' ובע"כ כי הלב מתפעל בע"כ ע"י תנועת אברי' החיצונים וע"ד שכ' הרמב"ם ז"ל ספ"ב