ייטב לב בראשית קיג

והבן. אבל באמת הי' בהסכמת ב"ד שלמעלה כדכתי' וד' שפירושו הוא וב"ד פקד א"כ יועיל לזרעו אחריו וז"ש אלקים צבאות דייקא שוב נא הבט משמים כמו שנאמר באברה' כו' ופקוד גם עתה ראה ופקוד גפן זאת כמו שנא' וד' הוא וב"ד פקד את שרה והבן: ותאמר גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני וגי' עיי' רש"י ויל"ד דהיל"ל שלח את האמה וגו' ויאמר אלקים אל אברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה האי כל לכאורה אך למותר, ואפשר לומר שלא יאמר אברהם כי שרה נתנה עיני' בממונו לבלי יקח ישמעאל חלקו לכן התחכמה שרה להודיע כי לא כן כוונתה כ"א שבידו ליתן כל אשר לו לישמעאל בתורת מתנה באופן שלא יירש בן האמה עם בני וגו' שלא יתערב אתו ולא ילמוד ממעשיו אבל שלא יקשה אברהם איך אפשר לתת לו בתורת מתנה הא הוא בן האמה ודין עבד לו ומה שקנה עבד קנה רבו עכצ"ל שאמרה לשחרר את האמה ואת בנה ואז יהי' לו יד לקבל המתנה וז"ש גר"ש את האמה ואת בנה לשון גירושין וגט שחרור, והנה מבואר בגמ' ורש"י ור"נ פ"ק דגיטין דהאומר נכסי לפלוני עבדי אין העבד בכלל וממילא לא קנה א"ע ולא הנכסי' כ"א באומר כל נכסי אז העבד בכלל ויצא ב"ח וקנה הנכסי' עיי"ש מבואר כן להדי' וז"ש כ"ל אשר תאמר אליך שרה לומר כל נכסי נתונין לך ואז תצא היא לחפשי שמע בקולה לבלי להתערב עם יצחק כי ביצחק יקרא לך זרע: ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך וגו' יש לפרש ע"ד הרמז למה דאי' בש"ס נדה דהאדם קודם שיצא לאויר העולם מלמדין אותו כל התורה ומשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו' וכ"כ בזוה"ק ויקרא קב"ה תוהא עלי' וא' ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והא אומינא לה באומאה דשתי דלא לשקרא בי ואסהדית בה כד נחתת לעלמא כו' לנטרא פקודי כו' ולא פורש בש"ס מי המשביע ומתורתו של מוזלה"ה בפר' שלח בפ' וישלח אותם משה וגו' למדנו כי משה הוא המשלח נשמות ישראל והמשביע אותם כי נשמת משה היא מהאילן הקדוש המשלח פארותיו וענפי נשמות למטה עיי"ש, וידוע כי השכינה מדברת מתוך גרונו של משה וגם נודע כי השכינה נקראת כל ע"כ יכונה משה פי כל שר צבא ד' ית' וזש"ה ויהי בעת ההוא (רומז לעת לדת האדם) ויאמר אבי"מלך זה הקב"ה הוא אבינו מלכנו ופי"כל שר צבאו הוא נשמת משה המשביע אל אברהם הוא הנשמה כדאי' בזוה"ק לאמר אלקים עמך בכל אשר אתה עושה כלו' הוי יודע כי הקב"ה מלכ"ה כבודו לית אתר פנוי מני' ובכל אשר אתה עושה הן להטיב הן להרע ח"ו אלקים עמך עומד עליך ורואה במעשיך ומחשבותך ע"כ אל תמרה את אדוניך בעמדו לפניך: עוד ירמוז למ"ש בס' תומר דבורה מי אל כמוך מורה על היות הקב"ה מלך נעלב סובל עלבון אשר לא יכילהו הרעיון הרי אין דבר נעלם מהשגחתו ואין רגע שלא יהא האדם ניזון ומתקיים מכח עליון השופע עליו ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא הקב"ה אינו מונע ממנו כלל אלא סובל עלבונו להשפיע בו כח והוא מוציאו בחטא ובעון והקב"ה סובל כו' עכ"ד, וזש"ה ממרים הייתם עם ה' וגו' כלו' בכחו הגדול אתם ממרים כנגדו ות' איי לאותו בושה וכלימה והוא האמור פה אלקים עמך בכל אשר אתה עושה הן לטוב או לרע חלילה הכל בכח אלקי ושפעו ית' בכל רגע לזאת תראה להחזיר אותו הכת לבעליו לסגל בו מצו' ומעש"ט ולא להמרות נגד כבודו חלילה באותו הכח והשפעה ח"ו, ועד"ז מפ' בס' חסד לאברהם מעין שני נהר מ"ב הא דכתי' לא תעשון אתי אלקי כסף וגו' כי אחדותו ורמזי ספירותיו אחוזות במציאות הנבראים כסף רומז לחסד זהב לגבורה והעושה ע"ז מהם פושע ברמז עליון וז"ש לא תעשון אתי אלקי כסף וגו' מפני שאם אתה עושה אני בחברתך עושה כי כחי דבוק בו כביכול ואותי אתה מחטיא והיינו אתי ממש כנזכר עכ"ל ואחרי כן משביעין אותו וזהו אומרו ועתה השבעה לי וגו' אם תשקור לי ולניני רומז לתורה שבכתב שהי' בז"א הנקרא ברא דמלכא ולנכדי היא תורה שבע"פ הנולד מתורה שבכתב ע"י י"ג מדות שהתורה נדרשת וכ"כ התקנות וגדרים וסייגים שעשו חז"ל משמרת למשמרת כלי' שמשביעין אותו להאמין באמונת השי"ת ובתורתו שבכתב ושבע"פ ובכל האמור בדברי חז"ל שע"ז נאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך כו' עוד מלמדין אותו שלא יהי' כעבדים המשמשין את הרב עמ"ל פרס כי מי הקדימני ואשלם ואז"ל מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית ומי מל את בנו עד שלא נתתי לו בן כו' ושמא תאמר בעבוד אדם להקב"ה בתורה ותפלה מא"ל לזה א' תחת כל השמים לי הוא כו' הלא אנכי בראתיך יצרתיך והקדמתי טובתי עליך כן פי' האלשיך ז"ל וזהו שאו' לו כחסד אשר עשיתי עמך כבר כן תעשה עמדי אח"כ לכן כיון שכבר הקדמתי חסדי עמך אין לך לעבוד עמל"פ, גם יתכוון באומרו