ייטב לב בראשית קיב

הצדקה שלום ביניהם וע"ש זה נק' אברהם ציר כי יכונה האיש במעשהו לתדירותו כמו יאני תפלה כמבואר ברמב"ן תולדות עה"פ כי ציד בפיו וז"ש ויסע משם אברהם ארצ"ה הנגב יאמר שתכלית נסיעתו להמתיק צרה בא' שהוא בחי' כתר שהיא עתיק לעשותו ארצ"ה לשון רצון כמו ארץ חפץ ומספרו צי"ר וז"ש הנגב היא ימין דרגא דחסד וכ"ז נכלל באמרו צו"ר יעתק, יעתק הוא עתיק למפרע והבן וז"ש עוד שם אח נפשע זה לוט מקרית עוז זה אברהם כי כתי' בסוף משלי כפה פרשה לעני כו' עוז והדר לבושה שנדרש להלן בפ' חיי ש' נ"ט על אברהם שהדרו הקב"ה בזקנה עיי"ש ומדינים כבריח ארמון הביא עליו מדינים כברית ארמון זה ביה"מ מה להלן לא יבא טמא אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' כלו' מפני שנתרחק מאברהם ונשאר טמא ע"כ לא יבא בקהל אלא שהקשה ע"ז הנזה"ק הא כתיב בקרא טעמא אחרינא ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים עיי"ש שנלחץ בזה ולי נראה דדא ודא אחת היא דזה עצמו נמי מפני שכפר באברהם ופשע בו ונתרחק ממני דאלו הי' אצלו הי' לומד ממדתו לגמול חסד לעוברי' ושבי' והי' מקדם בלחם ומים ומה שלא קדם זה עצמו מפני שנתרחק ממנו כאמור: וז"ש עוד שם חכם לב יקח מצות זה אברהם שחמל על דלים רמז לזה יחמ"ל ר"ת ("חכם "לב "יקח "מצות) ואייל שפתים זה לוט ילבט שהביא עליו ו מה להלן לא יבא טמא לכל דבר אף כאן לא יבא עמוני וגו' נ"ל דר"ל ילב"ט לא יבא טמא אי ר"ת "לא "יבא "בך "טמא כענין שנאמר בישעי' נ"ב לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא: וה' פקד את שרה במד' וידעו כל עצי השדה כי היבשתי עץ לח אלי נשי אבימלך הפרחתי עץ יבש זו שרה אני ד' דברתי למועד אשוב אליך וגו' ועשיתי ויעש ד' לשרה כאשר דבר עוד שם במד' יבש חציר חצירו של אבימלך נבל צין של אבימלך ודבר אלקינו יקום לעולם וה' פקד את שרה עוד שם אלקים צבאות שוב נא הבט משמים מה שאמרת לאברהם הבט נא השמימה וגו' וראה ופקוד גפן זאת וד' פקד וגו' וכל זה משולל הבנה וצריך ביאור, והנ"ל בזה עפמ"ש הרמ"א בתהלים סי' ס"ז לפרש אלקים יחננו ויברכנו ר"ל אם גם מדה"ד מסכים לברכנו אז יאר פניו לאחרים אתנו וגם סלה שיהא קיום לעולם כי לא יהי' עוד שום קטרוג עיי"ש, וידוע כי מדה"ד אינו חוזר ברקני' וכמו שפי' מוזלה"ה הא דכתי' תחילה כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים ונטל מדה"ד חלקו ע"כ וב"י הלכו ביבשה עכ"ד וז"ש וד' הוא וב"ד פקד את שרה לכן הוצרך תחילה לעצור רחמי נשי אבימלך וז"ש למען אשר הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך ע"כ הפרחתי עץ יבש, וז"ש וה' פקד את שרה כאשר אמר כבר שהבטיח על הריון ולידה אלא שתחילה הי' מסטרא דנוקבא ולא הי' מתקיים כי רגלי' יורדת וגו' וגם לא הי' יכול להוליד אך בעקידה פרחה נשמתו ונכנס בו נשמ' מסטרא דדכורא כמ"ש בלק"ת על תה' יצא הדבר מהר המורי' עיי"ש וז"ש למועד אשוב אליך עוד פעם אחר כדי שיהי' "ולשרה בן דייקא מסטרא דדכורא וכמ"ש הנזה"ק וז"ש אני ד' דברתי למועד אשוב אליך ולשרה בן דייקא לכן כתיב ויעש ד' לעתיד לשרה (שיהא בן) כאשר דבר והבן: וכ"ז הי' מחמת שנעשה בהסכמת מדה"ד והיינו ע"י שנטל חלקו בעצירת רחמים של בית אבימלך וזה ענין סמיכות כי עצר ד' בעד כל רחם לבית אבימלך ע"ד שרה וד' פקד וגו' כי לילי שהי' בהסכמת מדה"ד לא הי' דבר המתקיים והיינו דאי' בהפטרה שא"ל איש האלקים ר"ל שאתה בחי' בעל על מדה"ד ראה אל תכזב בשפחתך שלא יהא דבר הנפסק ר"ל שגם מדה"ד יסכים ויהי' דבר המתקיים והיינו דאי' במד' יבש חצר נבל צין של אבימלך ונטל מדה"ד חלקו ולכך ודבר אלקינו ר"ל מה שנפקדה שרה הי' בהסכמת מדה"ד ולכך יקום לעולם וגו' והנה לעיל כתי' ד' אלקי' שפי' רחום בדין וכתי' ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו' ויאמר לו כה יהי' זרעך והאמין בד' ויחשבה לו צדקה שכבר עמד ע"ז הרמב"ן מה רבותא דאברהם מה שהאמין עיי"ש ולדרכנו יתכן לומר שא"ל ד' כה יהי' זרעך ר"ל שאגביהם למעלה מהמזל להפקד בדבר ישועה לזש"ק אם שיהיו בטבע עקרות יפקדו והיינו מפני שגם מדה"ד הסכים על הדבר ממילא מועיל לאחרים מבלעדו ע"ד שכ' האלשי"ך לפרש אלקים יחננו אז יאר פניו אתנו לאחרים עיי"ש אך אברהם הי' סובר כי אין זה אלא צדקה וחסד מאתו ית' שריחם עלי' במדה"ר א"כ די לעצמותו ומאין יבא מזה עזר לזולתו לזרעו אחריו להפקד חוץ לטבע אך הלא פי ד' דבר כה יהי' זרעך להפקד חוץ לטבע ע"כ האמין שכן יקום וז"ש והאמין בד' שגם זרעו יפקדו חוץ לטבע הגם ויחשבה אברהם לו ית' צדקה שהי' סובר שישועתו אינו אלא צדקה וחסד עכ"ז האמין שכן יקום לזרעו אחריו