ייטב לב בראשית קיא

ואיך לא לקחו מוסר וצ"ל שכבר נתמלא סאתם והכביד את לבם כמו בפרעה וז"ש ואת הדלת של תשובה סגרו וילאו למצוא הפתח: ואנשי העיר אנשי סדום וגו' כל העם מקצה לפרש"י חסר עד הקצה, ולי נראה כפשוטו עפ"י דאיתא במד' הי' שרי' כאילים וגו' מה איל ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כו' ובס' אה"י פי' כי הדור המתחילין להרע מנערותן וכ"ז שמזקינים דעתן מטורפת ומרבין להרע ודור הבא רואה בילדותו מעשה אבותיו והולך בעקבותיו ואוחז בהן ומוסיף והולך להרע יותר ויותר נמצא ראשו של זה התחלתו של הדור הנולד הזה בצד זנבו של זה בצד סופו של הדור שלפניו שזה מסיים וזה פותח עכ"ד וז"ש כל העם מקצה כלו' כל א' ואחד התחיל להרע מקצה של חבירו והבן, ועז"א ויזכיר אלקי' את אברהם שהוא לא הלך בעקבות אבותיו כ"א הוא התחיל לשוטט בשכלו להשיג מגדולת אלקי עולם ב"ה וע"ז נאמר פ' לך וילך למסעיו אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם וגו' כלו' שבדורו שום אדם עוד לא בנה מזבח ולא קרא בשם וכו' כ"א הוא התחיל ובנה מזבח בראשונה ויקרא שם בשם ה' וז"ש שם ויסע לוט מקדם מקדימה והתחלה מבחי' אברהם שקידם והתחיל לעבוד קדמונו של עולם אבל לוט אחז בסוף שלפניו כדאי' במד' עה"פ ויבחר לו לוט בחר בפורנא של אתו עיי"ש במפורשי' ולפי"ז שני הפירושים של רש"י בקנה א' עולים עיי"ש ותבין. השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה יש לפרש עפ"י דברי מוזלה"ה אהא דכתי' וזרת השמש ובא השמש ששקיעת השמש נקרא ביאה וכמ"ש תוס' ריש פ"ק דברכות עז"א הטעם ואל מקומו שואף זורח הוא שם ר"ל הקב"ה שהוא מקומו של עולם כי החמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה ולכך נקרא זריחת השמש יציאה על שיוצא' ממקומו של עולם הוא הקב"ה ושקיעתה נקרא ביאה ע"ש ששב ובא למקומו של עולם עכ"ד הנחמדים, והנה לעיל פ' לך כתי' ויסע לוט מקדם פרש"י הסיע עצמו מקדמונו של עולם כי ויפרדו איש מעל אחיו ואברהם הי' מרכבה לשכינה א"כ בהפרדו מאברהם ממילא נסע מקדמונו של עולם והנה המלאכים א"ל ההרה המלט פרש"י אצל אברהם שהוא יושב שם ואמנם לוט לא רצה ואיוה למושב לו בצוער הגם שהם ג"כ הי' עונותיה' מיצערין מסדום רק בשנה אחת וכפרש"י וז"ש ע"ד הצתו' השמש יצא על הארץ כלו' שמכינה בלשון יציאה ע"ש שיצא מקדמונו של עולם ולוט בא צוערה כשהי' בצוער הי' מכונה אצלו בלשון ביאה כאדם שבא לביתו ולא נסע אצל אברהם ששם מקומו של עולם והבן: א"י ע"ד אחר כי ידוע שלוט ניצול בזכות הפרדות טובו' העתידים לצאת ממנו ומהם דוד המלך ע"ה דכתי' בי' וכסאו כשמש נגדי ויובן עפ"י דברי מוזלה"ה בפ' כחום היום כי השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי אעפ"כ אינה מניחה את מהלכה כדי לעשות רצון קונה וז"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כ"כ אוהביו אינם שמים לב אל המניעות והעיכובים כו' עיי"ש, וז"ש בדוד וכסא המלוכה הוא לאשר הוא כשמש נגדי שעובד ד' עם היותו נרדף בכ"ע ואינו משגיח על המינעי' ומעכבים אותו מהסתפח בנחלת ד' והוא עובדא דשמש והבן, וז"ש השמש רומז על דוד דכתי' בי' וכסאו כשמש יצא על הארץ לכך ולוט בא צוערה ר"ל שהוא ניצול בזכות דוד והבן: ויסע משם אברהם ארצה הנגב במד' הר נופל יבול זה לוט וצור יעתק ממקומו זה אברהם (כך הגירסא בילקוט הביאו הנזה"ק) פנה ממקומו לפי שחרב המקום של סדום ופסקו העוברים ושבים אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי הלך משם כו': נ"ל כי תחי' הפרשה להורות מדתו של אברהם שרדף אחר דלים לגמול חסד עמהם גם ביום שלישי למילתו וזה הקדמה לכל הנאמר אח"ז שבזכות זה נפקדה שרה, ולוט ניצול בזכותו כמאמרם ז"ל גדול כח מתנות עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים שכל השקפה לרעה חוץ השקיפה וגו' הנאמר במתנות עניים שהיא לטובה וכ"כ נאמר לפי המבואר בלקו"ת בשלח עה"פ והכית בצור ויצאו ממנו מים כי המל' הנק' אלקים במילוי ההי"ן ע"ה גימ' צור ואיך יצאו ממנה מים אלא הענין כי למעל' ממנו יש צור ממותק ת"ת הוא שם הוי' בהכאה עולה צור וממנו נמשך שפע לצור תתאה להשקות התחתוני' עכ"ד וזה נעשה ע"י צדקה ממתיק צור של דין לרחמים וז"ש כאן ויסע משם אברהם ארצ"ת הנגב דקשה ארצה ל"ל דהול"ל ויסע משם אברהם הנגב ולזה אל המד' הר נופל יבול זה לוט וצור יעתק ממקומו זה אברהם שנק' צור שנעתק ממקומו למען לעשות צדקה וגם נתכוון באומרו וצור יעתק ממקומו זה אברהם שהוא העתיק צור תתאה ממקומו להעלותו לצור עליון ששם ע"י מעשה