ייטב לב בראשית קח

ממיא כו' עיי"ש וידוע כי טבע העולם שהאיש או האשה מזקינים המוני' הם לעת זקנתם כעסנים ביותר ובענין קל שעושי' נגד רצונם קא מרתתי להו ואמנם אברהם הי' מאותן שכל שמזקינים דעתם מתישבת וכ"כ שרה אם כי נשים הם כעסניות ובפרט לעת זקנתה היא למדה מאברהם ושנתה טבעה ונעשתה בחי' חסד וטוב כדמצינו באברהם ומצאת את לבבו דייקא שהפכו לטוב, ואפשר שלכך נאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וא' ז"ל אברהם טפל לשרה בנביאות כי אין אדם זוכה לבחי' נבואה אלא במה שיש לו בחי' חסד ורחמים ללמד זכות על ישראל וכדאי' במד' פ' זו אהבת לצדק בריותי כו' וכמו שביאר בס' קול יעקב עיי"ש, והנה אברהם שהוא דכר אינו חידוש אבל שרה בחי' נוקבא שטבעה להיפך והוצרכה להיות בחי' מעביר על מדותי' ע"ד שא' לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וכמו שביאר זה בס' סדש"ש עיי"ש ולכך הכא נמי בזה גדלה שרה ממנו ולכך הי' הוא טפל אלי' והבן. והנה נ"מ שנאמר בתורה זקן מורה על בחי' רחמים כי הוא רומז על בחי' י"ג תקוני דיקנא קדישא וכמ"ש במתן תורה שנגלה ד' כזקן מלא רחמים או על שקנה חכמה שגם שם בחי' רחמים כי מבינה אינה דינין מתערין כו': והנה המלאך א' והנה בן לשרה אשתך היינו שמדתו גבורה בחי' נוקבא ולכן תלה בשרה ולזה א' הכתוב ואברהם ושרה זקנים ר"ל בחי' רחמים וחסד אם כי באים בימים וטבע המוני' לעת זקנתם אינו כן הם שינו טבע העולם וז"ש חדל להיות לשרה אורח כנשים ר"ל שהנשים הם כעסניות והיא לא כך היתה כי שינתה מדתה לטוב וחסד ורחמים: והנה דבר זה הי' לפלא בעיני שרה כי המלאך א' בן לשרה מכלל שהבן יהי' בחי' דין מסטרא דנוקב' ומהיכן יולד זה הלא היא גם היא כעת נהפכה לטוב ונאחזת בסטרא דדכורא וז"ש ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה ר"ל לא כדרך נשים הזקנות שהם כעסניות וא"כ מאין לי להוליד בן בחי' דין סטרא דנוקב' ושמא תאמר מבחי' בעלי הלא ואדוני זקן מלא רחמים וע"כ ממנה שהמלאך לא ידע מדתה והלא גם היא זכתה לבחי' זקנה כמ"ש נמצא עיקר תמי' שלה היתה על מה שא' המלאך בן לשרה ובכן נבין תשו' השי"ת בהקדם כי כל המדות כלולות זו בזו כידוע וכבר כתבנו למעלה פ' לך דלכך אחר שעשה אברהם בענין מלחמת המלכים בחי' גבורה שבחסד אז נאמר לו לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך כי מכת זה זכה להוליד את יצחק בחי' גבורה אשא ממיא כמבואר בזוהר ולכך אם כי שרה הית' כולה טוב וחסד עכ"ז כעסתה על אברהם וא' חמסי עליך מכח שרצתה להוליד בן להעמיד תולדות וגם זה הי' בחי' גבורה שבחסד ומכח זה זכתה ליצחק ע"ד שכתבנו באברהם וז"ש הש"י למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי כי זה עיקר תמי' על שא' בן לשרה הלא נהפכה לרחמים היפלא מה' דבר כי בשם הוי' נכלל כל היו"ד מדות הקדושות כנודע ויפלא יתפרש לשון הפרשה והבדלה (כמו איש כי יפליא לנדור עיי"ש בפרש"י פ' נשא) ור"ל האם נפרש ונבדל מבחי' מדות הקדושות דבר שיהי' עולה ע"ד שיש במדה זו מה שאין בזו הלא כלם כלולות זב"ז לכך למועד אשוב אליך וגו' ולשרה בן דייקא מסטרא דנוקבא ואם כי גם היא נהפכה לבחי' חסד כמו אברהם מ"מ תלה הדבר בדידה ולא בדידי' כי בחי' ומקורה סטרא דנוקבא הרומז לגבורה ואם כי היא שינתה מדתה ענין זה מקרה וע"ד שא' הנודר ממולים אסור בערלי ישראל ומערלים אסור במולי עכו"ם וכמו שביאר הטעם הגאון מהר"ל מפראג דאזלינן בתר שורש ומקור הדבר בדרך כלל ולא על המקרה בפרוטרוט כן ה"נ תלה הענין בשרה ע"ש שורשה ומקורה והבינהו: ותכחש שרה וגו' הוא תמו' ואפשר לפרש ע"ד חלמא טבא חדוותא מסתייע וז"ש לא צחקתי באמת רק מחמת כי יראה שלא יהי' חדוותא מסתייע ולזה צחקה כאלו לא האמינה ולא יחדי לבה למען יקוים הדבר ויאמר לא כי צחקת כי אני חוקר לב והבן: וה' אמר התכסה וגו' יל"ד אמרו אשר אני עושה ולא א' אעשה גם אומרו ואברהם הי' יהי' לגוי גדול מה שייך לכאן גם אומרו למען אשר יצוה וגו' וכי לא סגי בצדקתו של א"א לבדו עד כי הוכרח לחפש זכות כי יצוה את בניו כו', ויבואר דאי' במד' אתה החילות להראות את עבדך את גדלך זה המן ומפ' הפר"ד דרוש י"ג דאי' בפ"ק דתענית פרנסה בשביל רבים שנא' הנני ממטיר לכם כו' ופריך והא מן בזכות משה ומשני שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבי' דמי ובפ"ק דר"ה אר"י גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם והקשו ע"ז ומסיק ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור וזה הי' תמי' משה מה זאת שלא נתקבל תפלתו וכ"ת שהי' לאחר גז"ד דביחיד לא מהני תפלה לזה אתר אתה החילות להראות א"ע א"ג