ייטב לב בראשית קו

גמר הדבר מה שעתיד לומר לו אל תשלח ידך אל הנער וגו' למען יהי' בכלל נסיון לנסותו בזה וע"ז היתה שרה מתפללת שיהא בן קיימא וז"ש אברהם הנה ב"א"ה"ל היא עומדת משתאה על הנרמז בר"ת ב"א"ה"ל (מ"ש יצחק) א"יה ה"שה ל"עולה (ותשובתו של אברהם) "השה "לעולה "שבני וע"ז הוא מתפללת הנרמז, בר"ת ב"א"ה"ל "הושענא למענך "אלקינו "הושענא "למענך "בוראינו ויאמ' (המלאך שוב אשוב אליך פי' אם כי עתיד להעקד שוב אשוב אליך דייקא בן מסטרא דידך המתיחס אליך כי כעת חי' והנה כן לשרה אשתך מסטרא דידה אבל אח"ז שוב אשוב בן אליך מסטרא דידך דבר המתקיים ולא פי' המלאך אם ישוב אותו להחיותו או ישיב לו בן אחר תחתיו למען לא יבינו הדברים ויהי' ענין העקידה בכלל נסיון (וגם אפשר הי' סיבה מאת ה' לבל יבינו דברי המלאך כפי שפירשתי כ"א כמשמעו) וז"ש ושרה שמעת הבינה פתח ה"א"ה"ל פתח והתחל' הנרמז בתיבת אה"ל כמ"ש לעיל אבל לא גמר הדב' תשובתו של המלאך ולכן ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה כלו' אחרי שיבתי הי' יהי' לי דייקא בן לזמן ועידן בלתי מתקיים כי ואדוני זקן מלא רחמים והבן מתיחס לי מסטרא דגבורה וצריך להיות נעקד לאכללא זב"ז להמתיק תוקפא דדינא וסברה שיהי' ח"ו נשחט בפועל המעשה וא"כ ענין הלידה כצחוק בעיני' שאינו אלא לזמן ולא לדורות עולם ויאמר ה' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי כל זה אמרה בלשון תימה והכוונה הכי אמנם אלד ואני זקנתי מלא רחמים שאז לא הי' צריך להעקד והי' מתקיים אבל לא כן הוא כי אני מסטרא דגבורה ואדוני זקן וצריך שיהי' נעקד ושוב אינו מתקיים לפי מה שסברה וא"כ מה שאמרה היא ומאמרו ית' בשמה שניהן עולים בקנה אחד ועז"א היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך מתיחס אליך מסטרא דידך כי כעת חי' ולשרה בן אבל אח"ז יהי' נקרא בנך ומתקיים ובכל זה הם לא הבינו הדברים למען יהי' . בכלל נסיון והבן: ואברהם ושרה זקני' וגו' עד היפלא מה' דבר הדקדוקים רבו עי' באלשיך: והנ"ל בזה עפמ"ש האלשיך לפרש הפסוק בתהלים אלקים יחננו ויברכנו וגו' כי מצינו מי שאינו מוצא תן רק בעיני הוי' מדת הרחמים כדכתיב ונח מצא חן בעיני הוי' אבל יש מי שמוצא חן גם בעיני אלקים מדה"ד ע"י מעשיו הטובים וזכיותיו ראוי לקבל שכרו בדין וז"ש אלקים דייקא יחננו וגו' היינו בכח מעשינו וזכיותינו עיי"ש וע"ז אמרתי רמז מנורה בדרום ושלחן בצפון והוא עפמ"ש התוס' יו"ט ברכות פ"ז דבברכת הזימון תקנו לומר אלקינו כי הדין נותן לכלכל בריותיו אבל בתורה שלא ניתנה אלא בחסדו כדכתיב למען צדקו יגדיל תורה לפיכך תקנו בברכות התורה שם הוי' שהוא מדה"ר עיי"ש וידוע דמנורה בא להשפיע אור תורה ולזה מנורה בדרום לרמז שמשפיע אור תורה מצד בחי' ימין מדת החסד ושלחן המשפיע מזון בצפון לרמז שהשפעתו גם מצד שמאל מדה"ד ובז' נכון היטב מ"ש החינוך הטע' על מצו' לחם הפנים במקדש וז"ל כי מתוך עסקנו בו לקיים מצות השי"ת יהי' הברכה חלה עלינו כי בכל דבר שאדם עושה רצון השי"ת בו הוא מתברך שהוא מעין הברכה וכעין מ"ש חז"ל הביאו לפני עומר בפסח וב' לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם תבוא' שבשדות נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו גשמי שנה עכ"ד ולפי האמור מובן היטב שרצה הקב"ה להשפיע מזון לבריותיו בדין ע"כ צוה אותנו מצו' לחה"פ למען נזכה ללחם ומזון בכח זכיותינו ואז אלקים מדה"ד יחננו ויברכני בברכת מזון וכ"כ לענין גשמים צוה נסכו לפני מים בחג למען נזכה לגשמים בדין ולכן נקרא גבורות גשמים שבא מכח מדת גבורה ומה"ט נתקן בקשתו בברכת אתה גבור כידוע ולזה נסכו מים בח"ג ר"ת חסד גבורה ונקדים עוד מאמר חז"ל ת"ש קמאי דמתרחיש להו ניסא משים דמסרו נפשייהו אקדושת השם כו' ופי' המפו' דהיינו טעמא כי נס הוא חוץ לטבע ומי שעובד השי"ת חוץ לטבע הקב"ה עושה לו נס חוץ לטבע מדה כנגד מדה אבל מי שאינו צדיק רק עפ"י הטבע אינו עושה לו רק עפ"י הטבע ולא נס שהוא חוץ לטבע והנה בס' שע"ת בדרושים כ' להבין מי שהוא צדיק עפ"י הטבע ומי שהוא צדיק חוץ לטבע הענין עפ"מ שא' האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור מוכח שמותר לעשות מצו' ולהשתתף גם הנאת עצמו וכמ"ש מהרש"א שם דכ"ה בכל המצו' עיי"ש א"כ מי שעובד השי"ת ומכוין גם להנאת עצמו הוי צדיק עפ"י הטבע ומגיע לו שכר רק עפ"י הטבע אבל אם אדם עושה מצי' שיש בו הנאת עצמו ואינו מכוון להנאת עצמו כלל בלתי לה' לבדו לעשות נ"ר לפניו דייקא ולא זולתו הוא צדיק חוץ לטבע ומגיע לו שכר נסי שהוא חוץ לטבע ועיי"ש שפי' פנחס בן אלעזר וגי' השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי בתוכם ר"ל הגם שהי' בפרהסי' לא כיון לשם יוהרא או להתפאר ח"ו רק לשמו ית' עכ"ד עיי"ש ולדרכנו מובן בזה מ"ש המד' שם לכן אמור הנני