ייטב לב בראשית קה

מחמת שיצאו מלוט שהי' דבוק בחסדים רעים ורחוק מחסד דקדושה וזרוק חוטרא אעיקרא קאי, ובכן דברי המד' מבוארין היטב והבינהו: לושי ועשי עוגת אי' בס' הישר לר"ת עג"ת ר"ת "עבודה "ג"ח "תורה ירצה בזה כי חיבר ג' רגלים שעליהן העולם קיים כי ידוע שמצו' מילה היא בחי' עבודה של קרבן והיינו דכתיב בבהמה ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן ובאדם וביום השמיני ימיל (כדאי' במד' וזוהר אמור) וירץ לקראתם להאכילם (ג"ח) ומה שאמר יקח נא מעט מים אין מים אלא תורה כדאי' בש"ס כי ודאי אברהם לא נתן פתו לע"ה כדאי' בש"ס אוי לי שנתתי פתי לע"ה וע"כ קודם שהאכילם אמר יקח נא מעט מים תורה ורחצו רגליכם מהרע ואז ואקחה פת לחם הרי עג"ת: ויאמרו אליו אי' שרה אשתך חז"ל נתעוררו לתת טעם ע"ז וגם דרשי נקוד על א"י"ו שבאליי ששאלו אותה עליו וגם זה צריך טעם וגם אני אענה חלקי והוא דכבר כתיב למעל' לא יקרא עוד את שמך אברם כ"א אברה' וגו' לא תקרא שמה שרי כ"א שרה הרי שנתן ה"א בשמו ובשמה והענין מבואר בספרים כי אות ה' מסוגל ללידה ואני אפרש הדבר לפי דעתי כי אי' במד' סוף נח ותהי שרי עקרה אין לה ולד כ"ת שנא' אין לה היה לה וכן ציון דורש אין לה היה לה דכתיב ובא לציון גואל עיי"ש בתפי' ונ"ל ביאור הדבר עפ"י מ"ש העיקרים מאמר ב' פ"ג כי המציאות אשר היא בכח לא בפועל הרי הכח ההוא הוא ממוצע בין המציאות וההעדר קראו הכתוב אין וע"ז אמר שלמה ומיתר האדם מן הבהמה אין כלו' המותר של אדם מהבהמה בעת הלידה הוא דבר שמציאותו בכח וצריך להוציאו אל הפועל ועל הכח הזה אמר איוב והחכמה מאין תמצא כי מציאות החכמה מן הכחנות עיי"ש ולכך כ"מ שנא' אין הוה לה כי הוא בכח ועתיד לצאת אל הפועל ולזה מרמז אות יו"ד שהוא ראשית גילוי הכח בסיד חכמה כח מה שיו"ד הוא נקודה דקה גולם שמזה עתיד לצאת אותיות אל הפועל וכ"כ ידוע שאות יו"ד במילואו בו נכלל כל שם הוי' ב"ה כזה י' במילוי ו"ד תן ו' לתוך ד' נעשה ה' הרי ""ה חו"ב ו"ד ת"ת ומלכות הרי הוי' גם ו' במילוי ו' כזה ו"ו ותשים ו' תוך ד' נעשה ה' ועם ו' ראשונה הרי ו"ה עיין בזוהר תרומה ד' קע"ח ע"ב נמצא היוד ראשית הגילוי בכח ואות ה' פועל הגילוי לכן נקרא תל' פה שהכל נגלה על יד' כמו שמחשבה שבלב אדם נגלה ע"י פה לכן תחי' הי' שמו אברם ירמוז על אב חכמה אות י' בחי' מחשבה והעלם בכח וכ"כ הי' שמה שרי ביו"ד המרומז על דבר כחני, וז"ש ותהי שרי (באות יו"ד) עקרה אין לה ולד היינו שיש לה בכח ולא יצא עוד אל הפועל ולכן הוסיף השי"ת לאברם אות ה' ולשרה תחת יו"ד ה' למען עי"ז יצא אל פועל הגילוי להוליד זרע בחי' ה' המוציא מכח אל הפועל, והנה בעטרת צבי שמות הביא שם בשם הבעש"ט זלה"ה שפירש ימלא ה' כל משאלותיך כלו' כללות כל משאלותיך יהי' שימלא ה' היינו שימלאו כל הויות במילואם ואז ממילא יהי' כל העולמו' מלאים כל טוב עכ"ד וכ"כ אני אומר להוציא הדבר מכח אל הפועל ע"י אות ה' צריך שתתמלאי ה"ה במלואי' שסימנם "י"ה"א ולמפרע א"י"ה ה"א ה"י ה"ה וזה ששאלו אותי א"י"ה שרה למען ימולא אות ה' של שרה במילואי' וכ"כ שאלו אותה אי"ה אברהם כדי שימולא אות ה' של אברהם וזה שרמז הנקודה אי"ו לומר ששאלו עליו ולא איי כי אז איני ידוע על מי שואלים וגם לא איו אברהם כי אין אברהם נסמך לשאלת איו אלא איה אברהם כמו איה אלקיך ומה דאי' במד' אי"ו אברהם לאו דוקא אלא הכוונה אי"ה מטעם שכתבתי כנ"ל בדרך אפשר) עוד כוונה לקשר ה' הפועל אל הכת הוא אי"ה המרמז לשלש ראשונות כידוע ונצטרף אקי"ה דזמין לאולדא והבן: ויאמרו אליו איה וגו' ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשיב אליך וגו' ותצחק שרה בקרבה וגו' כבר עמדו חכמי לב הכי שרה אמנו לא האמינה ח"ו ובפרט כי ראתה כי נתחדשה כנעורי' ופרסה נדה (ב) שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר בשמה ואני זקנתי: והנ"ל בזה עפ"י המבואר בכתבי האר"י ז"ל בענין שאמר אלישע לשונמית את חובקת בן כלו' מסטרא דנוקבא רגלי' יורדת וכו' ואינו דבר מתקיים וע"כ אמרה אל תכזב בשפחתך פרש"י אל תראני דבר שיופסק כ"א שיהי' של קיימא וכן הי' שמת ואלישע החי' אותו וכ"כ כתיב כאן ולשרה בן מסטרא דידה וע"כ לא הי' דבר מתקיים כ"א נעקד ובשעת עקידה פרחה נשמתו ונכנס בו נשמה מסטרא דדכורא והיינו דכתיב להלן ותהי אשה לב"ן אדו"ניך דייקא עכ"ד והנה ידוע כי אברהם ושרה הי' נביאים ובעלי רוה"ק ובודאי הם ראו וידעו ענין העתיד להיות עקידתו של יצחק במצו' ה' וסברו לאשר הוא מסטרא דידה אינו דבר המתקיים וה' העלים מהם