ייטב לב בראשית קד

לשמחה וכדכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ופרש"י ישרי לב עדיפי וכבר עמדו ע"ז המפו' דכיון דישרים עדיפי א"כ כ"ש שזוכים לאורה כי בכלל מאתים מנה ואמאי אמרו לא הכל לאורה כי' והנ"ל בזה עפ"י האמור כי צדיקים נקראים הכובשין יצרן וישרי לב נקרא בחי' חסיד המעולה שהיא כלי טיב ואין בו אלא לב א' לאביו שבשמים בלי שים עקמומית ונטי' לרע כלל ולכך מכונה ישרי לב דייקא ר"ל לב אחד ולא א' ישרי לבב, והנה אור יתרונו ניכר מתוך החשך דייקא וכמאמר הזוהר לית נהורא אלא דנפיק מגו חשיכא וזה בחי' צדיקים שיצה"ר עודני בתקפו ונוטה לרע אלא שהם מגבירי' יצ"ט שבקרבם ואינם שומעים ליצה"ר וידוע מה דאי' במד' בראשי' ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדוקי' ולחשך קרא לילה אלי מעשיהם של רשעים נמצא הצדיקים המושלים ביצרם ועושים רצונו של מקום אחר שמשברים בחי' הרע הרע היא חמש בחי' איר דנפיק מגו חשיכא וזה צדיקים לאירה ואמנם אין להם בחי' שמחה כי יש להם צער לשבר כח הרע ועוד לא נחו ממלחמות היצר ושמחה מה זו עושה יוכבר אז"ל בסוכה ד' נ"ב הללו בוכי' והללו בוכי' פרש"י צדיקים בוכים שנזכרים בצערם שהי' להם בחייהם לכבוש היצה"ר וא"כ כ"ש בעודם חיים שיש להם צער וז"ש צדיקים לאורה דייקא וישרי לב היינו בחי' חסיד שהיא כלי טוב ואין בי נטי' לרע ודעתו נוחה מעבודתו בלי שום צער כי לזה תכסיף נפשי הרי הוא מלא שמחה בלי תוגה כי שב ממלחמתו ואמנם אין כאן בחי' איר דנפיק מגו חשיכא כי אין אצלו שים בחי' חשך כלל והבן וז"ש וסעדו לבכם הד"א לעתיד לבוא אין יצה"ר שולט ולפי"ז לדעת ר' לוי במד' שא' אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהם בני אדם גדולים הרי שסבור שהן בני אדם ר"ל דמה דאמ' לבכם היינו משום שהכיר בהן שהן בני אדם גדולים בחי' ישרי לב שאין להם רק לב אחד וזאת תורת המסי' יסעדו לבכם דייקא שאין לכם רק לב א' כמה דכתיב לעתיד שיתו לבכם לחילה מפני שאין יצה"ר לעת"ל והמופת זה שתדע שאין להם רק לב א' (כי אין אדם מבין על עצמו) וראיתם ושש לבכם כי ישרי לב זוכי' לשמחה ועפי"ז יתבאר מה דאי' במד' להלן פ' נ"ב ויסע משם אברם ארצה הנגב חכם לב זה אברהם יקח מצו' לפי שחרב סדום ופסקו עוברי' ושבי' א' מה אני מפסיק צדקה מביתו הלך ונטה לו אהל בגרר ואייל שפתים זה לוט כי' ילבט הביא עליו לבטים מה להלן לא יבא טמא אף כאן לא יבא עמוני (ע"ד רמז ילבט ר"ח לא יבא בך טמא) ועי' במפור' שדקדקו מה דמשמע לי' חכם לב קאי על אברהם ועוד האי דלא יבא עמוני ומואבי כו' טעמו בצדו ע"ד אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים וכאן משמע דבשביל חטא לוט נאסרו והנ"ל עפ"י דאי' בקידושין פ"ק דף ל"א אר"י מריש הוי אמינא מאן דאמר לי סומא פטור ממצות עבידנא יומא טבא לרבנן כיון דשמענא להא דא' ר"ח גדול המצווה ועושה יותר מאינו מצויה ועושה כו' מזה מוכח דמצד הסברא אינו מצווה ועושה גדול יותר שמזה נראה וניכר אהבתו להשי"ת אע"ג דלא מפקד עביד וע"כ הא דקאמ' דמצווה ועושה גדול היינו שבזה היצה"ר מתגבר להעבירו ולהחטיאו ח"ו ועי' שם בתוס' וכ"כ המפו' ולפי"ז מי שהוא בבחי' צדיק וטוב לו המבואר בזוהר שאין לו אלא לב א' ויצה"ר בטל חלף ועבר ממנו בחי' אברהם אצלו אינו מצווה ועושה גדול יותר ועפ"ז פירש מוזלה"ה בשעה שא' ישראל נעשה ונשמע (ר"ל נעשה קודם שנשמע בחי' אינו מצווה ועושה) נעקר יצה"ר מלבן דאל"כ הי' לה' לומר נשמע ונעשה והבן עכ"ד והנה אברהם לא הי' מחויב ליסע ממקומו למקום שימצא עוברי' ושבי' וכי בכאן לא הי' יכול לקיים מבלעדי מצו' צדקה כמה מצו ומעש"ט אשר הי' מחייב ומצווה עליהן והי' סיפק בידו לקיימן כאן ומה לו להיות רודף אחר צדקה ממקום למקום להביא א"ע לידי חיוב והרי מצווה ועושה גדול אע"כ מפני שאאע"ה הפכו ליצה"ר לטוב ולא הי' לו אלא לב א' לאביו שבשמים ואינו מצווה גדול ולכך נסע ממקומו למקום שיהא עוברי' ושבי' וזה בחי' אינו מצווה וז"ש חכם לב דייקא זה אברהם שלא הי' לי רק לב אחד יקח מצו' ר"ל יקח לעצמו מצו' מה שלא נצטוה עליהן ולזה פי' לפי שפסקו שם עוברי' ושבי' כו' נסע משם ונטע אהלו בגרר ואויל שפתים זה לוט ילבט כו' ביאור הדברים כי זה לעומת זה כמו שיש חסד דקדושה כ"כ בס"א חסדים רעים ר"ל תאית ולכך נאמר אצל עריות חסד הוא כנודע וממילא מי שמדבק א"ע לחסדים רעים ר"ל א"י לגמול חסד דקדושה כי רחוק הוא מזה ולכך לוט שנפרד מעל אברהם בחי' ג"ח דקדושה נתדבק בחסדים רעים ולכך גרם לו לבוא על בנותיו וזה שנא' אברם ישב בארץ הנגב ר"ל דקדושה ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום שהם היו מדובקי' בחסדי' ובתאוות רעות ע"כ לא גמלו חסדים טובים דקדושה וזה שנאמר עליהם יד עני ואביון לא החזיקו וע"כ זהו עצמו הסיבה אשר עמון ומואב לא קדמו בלחם ומים