ייטב לב בראשית קא

והנה אברהם אבינו כאשר על והוסר ממנו הרע ונתגלה מדת טוב כמש"ל מאז הי' דן את כל אדם אפי' העובר עבירה לכף זכות ונגלה לו שראשית הכוונה אל ה' ית' וז"ש וירא אליו ה' באלני ממרא שנ גלה אליו השגה כי ה' ית' הוא במחשבת אדם אפי' בתוקף התמרא ועובר עבירה ע"כ והוא ישב פתח האהל פתח טוב שבתוך העבירה) פתחת לעוברי עבירה ושביים אליו ית' שמכח הטוב שבו נקל להם לשוב ולתקן וכמו שפירשתי במאמר שוב אשיב סי' טו"ב שובה ישראל וגו' כי כשלת בעוניך שגם העון אינו אלא שוגג וטעם הדבר אמר קחו עמכם דברים ושובו (שהכוונה) אל ה' גם בשעת העבירה אפרו אליו כל תשא עון וקח טוב שבו עיי"ש וע"כ אברהם יושב על פתח הגיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל שהתליש כח הרע ממנו לירד לתוכה כי הוא ממלין עבורם שבודאי גם העבירה איננו שלו רע כ"א יש בו כוונה לטוב וז"ש יוקח נא מעט מים כנוי לתשובה ע"ד שפכי כמים לבך ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ דא קוב"ה כדאי' בזוהר שהוא החוקר לב ויודע מחשבות בני אדם שהוא טוב והבן: וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וגו' עד כן תעשה כאשר דברת נראה לפרש כל הענין כי הוא נשא עיניו להביט למרחוק ולא ראה מי ומי הולכים בדרך וגם אי' בגמ' ב"מ ששלח אליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח וז"ש וישא עיניו ולא ראה הולכים בדרך כ"א וירא והנה וגו' נצבים עליו ובפרט מכת חום היום שהוציא ה' חמה מנרתיקה ועפ"י טבע א"א כלל לילך בדרך מתוקף השמש מכ"ז הבין שאין זה כח אנושי כ"א מאת ה' בדמצינו דכתי' ויסעו ב"י מרעמסס סכותה ופרש"י ק"ך מיל הי' ובאו שם בשעה קלה שנאמר ואשא אתכם וגו' והיינו וירא שהבין שהי' אנשים גדולים שהרי באו ע"י קפיצת הדרך ע"כ וירץ לקראתם לקבל פניהם ויאמר אד' (לגדול שבהן) אל נא תעבור וגו' ד"א להקב"ה כו' ושניהן אמת שהבין שא"א להם לעבור מכאן והלאה מכח תוקף השמש בלי עזר ה' הוא הנושאם ונוטלם וע"כ א' אד' להקב"ה אל נא תעבור כי מבלעדו בל יעבורון וז"ש ואקחה פת לחם וגו' כי ע"כ עברתם על עבדכם ובזכותו והענין אם כי הוא תלה הדבר בזכות של עצמם ולבעבור זה הי' רץ לקראתם עכ"ז אמר להם שלהם ראוי לתלות הדבר בזכות זולתם והוא אברהם שהי' ראש הדור והטעם שזה א' ממצות ה' שלא להיות צדיק בעיניו דכתיב אל תאמר בצדקתי הביאני כ"א את חבירו יחזיק לצדיק כדאי' בה' ר"ה סי' תקפ"ב לכן ראוי להם לתלות ענין הקפיצה בזכותו למען יזכה ע"י למצות גמ"ח ויאמרו אליו וגו' ביאורו ע"ד שא' אסתר וצומו עלי וגו' וגם אני ונערותי אצום כן ופי' המפי' וצומו עלי כלו' בשבילו וגם אני ונערותי אצום כן לא בשבילי כ"א בשבילכם ע"ד שאמרו המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה עכ"ד כ"כ אמרו כן תעשה תקיים כאשר דברת שתקיים לתלות ענין הקפיצה בנו בזכותנו להחזיק אותנו לצדיקים כאשר דברת לנו שנתלה הדבר בזכותך, וע"ד צחות י"ל כי אי' בגמ' בשבת דף קי"ט ובחולין פ' כ"ה רבה בר"ה איקלע כו' אייתי לקמי' תלת מאי טיראי פרש"י ג' סאין פת נקי' א"ל מי הוי ידעיתן דאתינא א"ל מי עדיפת לן משבת דכתיב וקראת לשבת עונג כו' עוד איתא התם בשבת רנב"י מכתף עייל מכתף נפיק בע"ש אמר אי מקלעין לי ר"א ור"א מי לא מסתפינא קמייהו עיי"ש מזה מבואר דלאדם גדול צריך שיטרח בעצמו ולעשות לו סעודה גדולה כמו בשבת והנה לפי שאמר להם כי ע"כ עברתם בהעברה בעלמא על עבדכם בזכותו מזה נראה שאינו מחזיק אותם לגדולים ולא יטריח ולא יעשה כ"א סעודה קטנה ע"כ ויאמרו לו כן תעשה עשי' ממש לתלות הדבר בזכותנו ואז תעשה סעודה גדולה כאשר דברת להחזיק אותך לצדיק כן גם אתה תחזיק אותנו ותעשה לכבדנו כראוי ולכן וימהר אברהם שטרח בעצמו וא' מהרי שלש סאי' קמח כעובדא דגמ' הנ"ל למען לפני גדולים ינחנו: וע"ד רמז יש לפרש וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים וגו' עפ"י המבואר בענין מילה שע"י חיתוך הערלה מתגלים שם שני הויו"ת ושני שלישי הוי' דת"ת הרי ע' אורות סוד מ"ל וע"י פריעה נתגלה גם שליש העליון של ת"ת הרי ג' חסדים הממתיקים ג' גבורות שהם ג' אלהים ועם ט"ו אותיותיו עולה רע"ג ושלש הויו"ת עולה ע"ח ס"ה ע"ח רע"ג עולה שנ"א מנין פרע עה"כ עיי' סידור מהרי"ק וז"ש וישא עיני"ו עי"ן אורות וירא (כי נתגלו) והנה "שלשה "אנשים "נצבים ר"ת שנ"א סוד ההמתקה והתכללות חו"ג האמורים (אם שאברהם לא הי' לו פריעה כפרש"י כיון שאחר שכרת הערלה תיכף נתגלה העטרה נתגלו כל האורות הנ"ל) ואתחזי קשת בגוונין נהירין חוור סומק ירוק אינון ג' אנשים נצבים כמבואר בזוהר ולדעתי זה שאמר י"ח"ס (ר"ת "ירוק "חוור "סומק) על דל ואביון (מלכות) והבן: