ייטב לב בראשית ק

ועפי"ז יש ליתן טוב טעם מה שאמר הקב"ה לאברהם קודם לידת יצחק התהלך לפני והי' תמים פרש"י במצו' מילה ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברה' בהקדם דברי הזוהר פ' פנחס דף רל"ו סוף ע"ב פנחס דא יצחק השיב את תמתי בגין דחמא ההוא חמה דהיה פשיט ואתמשך מסטרא דיצחק אתלבש איהו ביצחק ואחיד בההוא חימה ואתיב לי' לאחורא ועביד דינא דכל ביעל ארמית קנאין פוגעין בו כו' ושם בדף רל"ז מאי חמא דאות מ"ם היה טאס ברקיע ודא הוא סימנא דמלאך המ' דבעי' לאתבנאה באות וא"ו ת' אז אתלבש ביצחק ואסתלק בחושבנא ר"ח וחטף לאות מ"ם ואתעביד רמ"ח הה"ד ויקח רמ"ח בידו בגין דאות מ"ם הוה סימנ' קדמא' לאדם הראשון למבני מו"ת דאות דא הוי טאס על רישי' בשעתא דכתי' ות"קח מ"פריו ותאכל והיה מחכה המ"ם באות ו"ת בזמנא דכתי' "ותאכל "ותתן "ותפקחנה כדין אתבני מי"ת וע"ד ע"י כתיב בקנאו את קנאתי בתוכ"ם בתוך מ"ם כי' עיי"ש היטב מתק לשונו הזהב ועפי"ז שמעתי שזה דכתי' וכרות עמו הברית וגי' "ותקם את דבריך וגו' "ותרא את עני כו' "ותתן אותות כו' ותעש לך שם כו' ד"פ ו"ת בלא מ"ם כי ע"י מצו' מילה חוטפין המ"ם משם בסוד בריתי היתה אתו החיים והשלום ולא נשאר רק ו"ת ואני אוסיף נופך לפרש דברי הזוהר אות מ"ם הוא סימנא דמלאך המו"ת כי שמו סמא"ל וידוע כי סא"ל הוא שם דקדושה חת"ך בא"ת ב"ש ועולה צ"א מנין מלאך יחיד ב' שמות הוי' אד' רק המ"ם שבתוכו רומז למות וז"ש הוא סימנא דמלאך המית והבן וע"י מצי' מילה ר"ת שלי מ"ם וגם עי"ז המצו' נתגלה בחי' חס"ד שם של ע"ב שבו ארבע יודי"ן העולה מ"ם וע"י חותך מסירין כחי של ס"מ כנזכר לעיל והמ"ם נמתק ליו"ד בא"ת ב"ש ע"י תבי' מילה שנתגלה היו"ד כנודע ונעשה חתך עם יו"ד והוא מצו' חותך כאמור אשר ע"כ טרם לידת יצחק גימ' ר"ח בחי' גבורה צוה ד' לאברהם למול וז"ש לו התהלך לפני "והי' "תמים ר"ת ו"ת אח"כ מ"ם ובאמצע יו"ד להמתיקו ע"י יו"ד של המילה כי המ"ם נהפך ליו"ד כאמור והי' שמך אבר"הם עולה רמ"ח כדי להמתיק ע"י המ"ם של מילה תוקפו וגבורתו של יצחק העולה ר"ת ונעשה רמ"ח בחי' רח"ם רומז לרחמים וחסדים וכ"ז נעשה בכח מצו' מילה שנמתקין הדינים והמ"ם הנ"ל וז"ש המד' וירא אליו הוי' שנתגלה בחי' הוי' בחי' חסדים והוא ישב פתח האוהל דאתגלי יו"ד ועי"ז חוטפין המ"ם סימנא דמית זש"ה ות"תן לי מגן ישעך "וימינך "תסעדני "וענותך "תרבני ביאור הדברים ותתן הוא וא"ו ושני תוי"ן בהצטרף הואו לב' תוין הוא ב"פ ו"ת ואח"כ ב"פ ו"ת בר"ת "וימינך "תסעדני וענותך תרבני ובאמצע מ"ם של מגן היא רומז כי המ"ם הנ"ל נמתק ע"י ג' הויות הם ג' חסדים שכל חסד נקרא אל וג"פ א"ל עולה מגן כמבואר בכוונת הישענות גם ותתן רומז למצו' מילה פריעה עולה ת"ן כמבואר במ"שת ל"ו גימ' ד' יודין של ע"ב גם "מגן ישעך "וימינך תסעדני ר"ת מות ובאמצע יו"ד של ישעך מפסיק ומבדיל בין המות והיא היו"ד דאתגלי' בעטרה ע"י המילה בחי' חכמה חכם גימ' חיים וזה כ"ח"ם היום בהיפך אתיון חכם וכשנמתק ה"פ יום הנ"ל הוא ר"ת מגן ישעך "ויחנך ועז"א וענותך הרבני כי ענוה עול' קל"א לבטל כח שם הס"א העול' קל"א כי נמתקו הדינים ובטל המסטין עי"ז הרבה הקב"ה לו ענוה שהוא ישב והשכינה עומדת רומז שנמתקה לבחי' עמידה בתחי' דכר בחי' יסוד והבן היטב: וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל במד פתח טוב פתחת לעוברי' ושבים עוד שם לעת"ל אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול לירד בתוכה יתבאר ע"ד רמז מוסר ע"ד שפירשתי ממרים הייתם עם ה' וגו' כי הבעש"ט המליץ טוב עבור ישראל שאפי' אם עושים עבירה ח"ו איננו להמרות כבודו ית' חלילה כ"א ראשית המחשבה לד' עד"מ בענין מו"מ עושק ואונאה וכדומה למען יעשה צדקה זה המפרנס אשתו ובניו ולמע יחזיק בניו לתורה וישא בעול צדקה וגמ"ח עכ"ד (וכ"כ י"ל אם ממלא תאותו לשפמים במקום שהוא רשות ולא חובה גם זה לש"ש למען לא יתאוה אל איסור ולא יבלבלו הרהורי' ע"ד שפי' תחלה"ה קדש עצמך ומחשבותך במותר לך כלומר ע"י המותר לך) ובנוט""מג פ' נצבים פי' בזה אם יהי' נדחך בקצה השמים היינו אם יהי' העבירה הנקרא נדחך שנדח מהקדושה אבל בקצה (הכוונה) לשמים אז משם פי' מכח זה יקבצך וגו' עכ"ד וז"ש ממרים אפי' בעת ממרים הייתם עם ה' במחשבה מאז דעתי אתכם וה"ה כעין עבירה לשמה ולכן פושעי ישראל תיכף מלאים חרטה מכח המחשבה טובה שהוא נה"ק שיש בהעבירה הביער בלבו לשוב אל ה' ולדעתי היינו דכתיב עוברי בעמק הבכא שדרשו עוברי בעמק הגיהנם הבכא שביכין כו' ולדרכנו הכי פירושן עיברי עבירה בעמק הלב הבכא בוכה ומתחרט על העבר מעין ישיתוהו לטוב אל ה' וסוף דבר גם ברכות עטה מורה הוא ית' המורה חטאים בדרך לשוב אליו