ייטב לב במדבר תשס

ללבושם ומקומם הוא א"י, ולבושם ומקומם נאה להם לפי ערכם, וע"כ כל מקום אשר תדרוך כף רגלם וכבשו אותה יש לה בחינת ארץ ישראל כי היה קדושתה מתרחב והולך, וזה שא' ויאמר ה' אליו זאת הארץ וגו' לאמר אמור להם) לזרעך (לפי בחינת זרעך) אתננה אם יכשירו מעשיהם תתרחב ותתגדל ואם לאו ח"ו אזי גמדא לה, וכי האי גונא מצינו כי הרב מתעלה ומתרחב והולך על ידי התלמיד כמו שא' ומתלמידי יותר מכולם, והיינו דכתיב וה' ברך את אברהם בכל ופי' המקנה על ידי כל לפי שהיה זקן ויושב בישיבה מרבה ישיבה מרבה חרמה. וכבר שמעתי משמיה דגברא רבה מחו' הרב הקדוש מהר"נ זצלה"ה מראפשיץ שזה שדייק וא' הראה כו' דור ודור ודורשיו דור ודור ושופטיו ולא א' דורשיו ודורו כי אלו הראה לו הקדוש ב"ה הדורשים והצדיקים והשופטים שבדור הזה היה לפלא בעיניו לכך הראה לו תחלה הדור ולפי מעשי הדור יכונו דורשיו ושופטיו וצדיקיו יחדו זה לפי ערך זה עכ"ד. ועל פי זה יתכן לפרש עוד מ"ש ויראהו וגו' עד הים האחרון כפרש"י והמדרש שלפנינו שהראה לו העתיד להיות דור ודור ודורשיו ומנהיגיו ולבל יפלא בעיניו לכן א"ל זאת הארץ וגו' לאמר (לך אמור) לזרעך (לפי ערך זרעך) אתננה כ"כ אם יהיה הדור כשרים אזי דורשיו יתעלו ויתרחבו וידיעת ההפכים בשוה כדכתיב אשר נשיא יחטא ח"ו הוא בשביל) לאשמת העם והיינו דכתיב שופטים ושוטרים תתן לך וגו' ה' אלהיך נותן לך (כי מן השמים אוקמיה) לשבטיך לפי ערך שבטיך והבן: והן דברי המדרש שלפנינו לפרש מה שאמר זאת הארץ אשר תפול לכם כלו' לפי ערככם) בנחלה וגו' לגבולותיה אם תטיבו מעשיכם יהיה הגבולים מתרחבים והולכים וכ"כ להיפך, ועם זה מובן מ"ש זאת הארץ וגו' לאמר לזרעך לפי זרעך אתננה וקאי נמי על מה שהראהו דור ודור ודורשיו שהם גם כן לפי בחינת זרעך וממילא דברי המד' הנ"ל עולים יחד בקנה אחד והבן ועי' מה שכתבתי בפרשת בהעלותך: ושפטו העדה וגו' והצילו העדה מכאן א' ר"ע (בר"פ ראוהו ב"ד) דבדיני נפשות עד הרואה אינו נעשה דיין כיון דחזי דקטיל נפשא תו לא חזי לי' זכותא וכתבו התוס' דהוא הדין לענין מכה חברו כדמוכח בפ' החובל עכ"ל והבינו הפני יהושע והטו"א דמכה חברו היינו חובל דאמרינן ביה אענ"ד בדיני נפשות ותמהו דבהדיא אמרינן בפ"ק דסנהדרין דיני חבלות בג' דהוי ליה דיני ממונות ולא בעי' עדה מצלת, ותו דדבריהם סותרים זה את זה דבהדיא כתבו בב"ק שם להיפך דבחנם דחק רש"י דבחובל גם ר"ע מודה דאין עד נעשה דיין דלא גמר מדיני נפשות הרי חובל דיני ממונות אבל במטותא מנייהו דהני רבנן נ"ל דמעולם לא עלה על דעת התוס' כפי הבנתם, אלא דכוונת התוס' להא דאי' בב"ק שם דפריך וסבר ר"ע דאין עד נעשה דיין והתני' והכה איש את רעהו באבן או באגרוף שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים כו' א"ל ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו שיודעין כמה הכהו ועל מה הכהו כו' הא הכהו בפניהם ענ"ד, ומשני לדבריו דר"ש התימני קאמר וליה לא ס"ל, והקשו האחרונים הנ"ל מה פריך מדיני נפשות אחבלות דבהדיא כתיב בהו ולא ימות והוי ליה דיני ממונות כמ"ש התוס' שם ותירצו דר"ע איירי אפילו בדיני נפשות וקרא דבאבן או באגרוף דכתיב בי' ונקה המכה נמי איירי בכ"ע וכדדרשינן מני' מלמד שחובשין אותו ואם ימות מאותו המכה דנין אותו דיני נפשות ובכה"ג קא' ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו משמע אפילו מת לבסוף עכ"ד ז"ל: וזה עצמו כוונת התוס' דקאי אדבריהם דלעיל שהקשו מהא דא' מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו כו' ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט, ותירצו דקרא דהכא לתת טעמו שלא נילף שאר דין מהתם משום דכתיב והצילו העדה וכיון דחזי דקטיל לא חזי ליה זכותא ולפי זה הוי סד"א דהיינו דוקא בראו שהרג ממש כלישנא דגמ' הנ"ל ולישנא דקרא, אז שייך הך טעמא כיון שראו בעיניהם שמת ת"י לא חזי לי' זכותא אבל בהכה ולא מת מיד כי אם אחר כך תוך ג' ימים שאז הדבר צריך אומד הדעת אם מאותו הכאה מת או אם היה באבן כדי להמית או לא מחמת מכתו מת אז סד"א דבכה"ג עד הרואה נעשה דיין דיש עדה מצלת דל"ש דחזו דקטל כו' דהרי לא מת לעיניהם כלל ובעי אומד הדעת אם מחמת הכאתו מת, על זה כתבו התוס' ומיהו ה"ה לענין מכה חברו כלו' ומת תוך ג' ימים אף שלא מת תיכף לעיניהם נמי אענ"ד כיון שראו שהכה עכ"פ ואיכא אומד דעת שמת מזה תו לא חזו ליה זכותא, וטובא קמ"ל והוכחתם מגמרא הנ"ל דאל"כ מה מקשה מהכאה שהדין דחובשין אותו עד כו' וצריך אומד הדעת אהך שראו אחד שהרג ממש א"ו דפשיטא ליה להגמרא