ייטב לב במדבר תשנח

והוא מד"ס, וז"ש ע"ד צחות כמתתי' השביעני במרורי בליל פסח שאכלתי אפי' כדי שביעה שהוא יותר מכזית שאינו אלא מד"ס וא"כ קיימתי מצו' דרבנן ועכ"ז הרוני לענה בט"ב הלא מהראוי בשביל קיום מצו' דרבנן לגאלנו ולהשיב את שבותנו בב"י אכי"ר. א"י ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וגו' עפ"י המבוא' בספ"ק כי הי' מוסיפין והולכין ממדרגה למדרגה שלמעלה הימנו ונגד זה הם המסעות, וידוע כי לא ניכר בקטן גדלותו מדי יום יום לעין ראות כי אין בין יום ליום שלאחריו כ"א משהו. אך לאחר זמן רב ניכר גדלותו כ"כ כאן הם עצמם לא הי' מבינים על עצמם כמה נתעלו ממדרגה למדרגה הסמוך לו זולת ה' הבוחן כליות ולב הוא המבחין כי נתעלו מיום אל יום ממדרג' למדרגה וז"ש ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם (מיום אל יום) עפ"י ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם אם שנסעו ממדרגה למדרגה הי' נראה להם שהם עודם למוצאיהם באותו בחי' שיצאו ממנו והבן, עוד פירוש ע"ז תמצא לעיל פ' מטות בפסוק ומקנה רב: מדרש תנחומא למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו על שקבלו את ישראל עתיד הקב"ה ליתן שכרן שנא' יששום מדבר וגו' וכתיב פרח תפרח כו' את מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב שנא' אשים מדבר לאגם מים כו', ולכאורה איך מוכח מזה שיהי' ישוב ובשבתי במרחץ שהוא בקצה מדבר מאין אדם, ובימי הקיץ לפרקים יאספו שמה אנשים לומדים ומתפללי' ועובדי' את ה' במקום ההוא, אמרתי שע"ז כוונת המד' שע"י המעין שהוא לרפואה יש ישוב בעת מרפא, והענין כי בכ"מ יש נה"ק שצריך להעלותן ולזה עשה ה' ככה למען לבא לשם להעלותן לשורשן, וז"ש דוד הע"ה ה' רועי לא אחסר (שום ניצוץ השייך לשורש נשמתי ע"כ) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות היינו מים שע"י ימצא אדם מנוחה ממכאוביו ינהלני למען העלו' הקדוש' דשם וזה שנסעו ישראל המ"ב מסעות האלו להעלות הנה"ק דשם בכח שם מ"ב כידוע וז"ש המד' עתיד הקב"ה ליתן שכרו שנאמר יששום מדבר וגו' יפרח [רפ"ח ניצוצין] תפרח והבן וממילא עתיד המדבר להיות ישוב שנא' ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה כי מוציאין בלעו מפיו וכשזה נופל זה קם עתה אקום יאמר ה' בב"א: מסורה ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות ואידך במקהלות ברכו אלקי' כו' פי' הבעה"ט משום דדרשי' מני' דאפי' עוברים שבמעי אמם אמרו שירה על הים וזה ויסעו מחרדה מחרדת מצרים ויחנו במקהלות שנעשו קהלות קהלות לומר שירה, נ"ל להסביר הדברי' עפ"י שראיתי בס' לפרש וכאשר יענו אותו וגו' דאי' בגמ' שמלך אחד רצה לבטל מצו' טבילה של נדה ואמרו לו מי שיש לו שונא רוצה שירבה או ימעט כלו' ואם לא יצטרכו טבילה יפרו וירבו ביותר ואי' בגמ' חרדה מסלקת דמי', וזה וכאשר יענו אותו להפחידם הי' מסולקי' דמי' וע"כ כן ירבה וכן יפרוץ וז"ש ויסעו מחרדה מחמ' שנסעו מחרדת מצרים ע"כ ויחנו במקהלות, וזהו המסורה וטהרה ממקור דמי' ואידך אדני ממקור ישראל ג"כ יאמר עפ"י האמור דמחמת שנטהרו ממקור דמי' ע"י חרדה ע"כ במקהלות ברכו אלקים אדני ממקור ישראל שאפי' עוברים שבמעי אמן א' שירה: עוד יתבאר עפימ"ש מוז"ל בפ' נצבים עה"פ ארפא משובתם וגו' מלתא חדתא דברבים אפי' אם עושים רק תשובה מיראה עכ"ז כיון דזדונות נעשו כשגגות שוב נעשו כזכיות, והטעם כי בתשובה מאהבה קיי"ל דזדונות נעשו כזכיות כי ה' צלך כמו ששב מאהבה כ"כ השי"ת אוהבו ונעשה נ"ר לפניו ואין לך זכיות גדולים מזה משא"כ מיראה אין כאן אהבה חוזרת מאת השי"ת וזהו ביחיד אבל ברבים אף שאין מגיע להם אהבה מהדין הקב"ה נותן להם אהבתו בנדבה ורצון וממילא נעשה להם כזכיות, וזהו ארפא משובתם העבירות עצמם יעשו זכיות כי אוהבם נדבה, וזה ונסלח לכל עדת ב"י וגו' כי לכל העם (נסלח אפי') בשגגה כשעושים רק תשובה מיראה שנעשו שגגות עכ"ד, וז"ש יבוקש את "עון ישראל ואיננו (כי נעשו שגגות ושוב) ואת "חטאת יהוד' (שגגה) ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר הוא השוגג הנשאר מתשובה מיראה: ונקדים בזוהר בלק ד' קפ"ה ע"ב עה"פ אד' מי יעמוד פי' אד' דאיהו רחמים עיי"ש בר"מז ועט"צ ובלקו"ת תולדות עה"פ ויעתר ול"נ הכוונה על מלכות דעתיקא כמ"ש בזוהר נשא קל"ח ע"ב וז"ל ובכל אתר דישתכח ה' ה' בי"ה תרי זימני או באד' וי"ק חד לז"א וחד לעתיק' דעתיקין ופי' בעט"צ אד' ירמוז למלכות דעתיקא: וז"ש כאן ויסעו מחרדה מכח תשובה הבא מחרדה וירא' מאימת הדין שמזה נעשה שוגג ע"כ ויחנו במקהלות להקהל על נפשם ברבים, וזהו במקהלות ברכו אלקי' היינו מיראה וממילא נעשה רחמים ואהבה אד' ממקור ישראל