ייטב לב במדבר תשנז

הכל בהשגחה אלקית לטוב לו שהרי אנחנו מברכי' בכ"י המכין מצעדי גבר א"כ אפי' לבנות שלא במקומו כבמקומו דמי, והיינו דכתיב גבי שמואל כי שם ביתו ואחז"ל כל מקום שהלך ביתו עמו הוא אשר דברנו כי ידע והאמין שבכ"מ שהלך שם ביתו ומקומו על אותו שעה כי מה שעבר אין ועל העתיד מי יודע מה יולד ואין לאדם רק אותו רגע שעומד בה ובאותה רגע ושעה במקום שהוא שם מקומו וביתו, ובזה יובן פי' הכתוב כפשוטו מיד ולדורו' ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' דבורו והשגחתו וע"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם למקומם שבכ"מ שחנו שם הי' מקומם וביתם והבן: עוד יתבאר ויכתב משה את מוצאיהם כו' כי הנה כתיב בפ' בא והגדת לבנך וגו' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרי' והי' לך לאות ע"י וגו' למען תהי' תורת ה' בפיך, והנה הבל"ע פי' עפ"י שא' משה באיזה זכות אגאלם וא"ל ה' בזכות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים ותקבלו התורה, וז"ש בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרי' וגו' שלא הי' בידי זכות אין זה כ"א ע"ש העתיד למען תהי' תורת הוי' בפיך. ואכתי יש לדקדק על אומרו בפיך שהיל"ל למען תקיימו התורה ומה זה בפיך שמפני זה דרשו חז"ל מן המותר בפיך, הן אמת לדרך הבל"ע יש לומר כי בשעת מתן תורה לא קיימו כל התורה במעשה רק שא' נעשה ונשמע ר"ל שנעשה במה שנשמע ונקבל עלינו בפינו לעשות ועקימות שפתי' הוי מעשה וז"ש למען תהי' תורת ה' בפיך ע"י פיך שתא' נעשה ונשמע והבן, אך לדרכנו נאמר באופן אחר והוא עפימ"ש הנועמ"ע פ' אחרי לפרש הכתוב ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם עפימ"ש חז"ל פ' ב"מ אהא דמברכין אמצוה מד"ס וצונו היינו מלא תסור ובס' שבט מישראל בתהלים סי' א' כתב דאף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עכ"ז במצו' מד"ס גדרי' וסייגי' לשמור משמרת שכרו בעוה"ז, וז"ש ושמרתם את חקותי וגו' אשר יעשה אותם האדם למשמרת שהם בכלל חקותי ומשפטי אחר שא' תורה לא תסור וגו' ובזה וחי בהם בעוה"ז עכ"ד: ובזה אני אומר מ"ש הקב"ה בזכות זה שיקבלו ישראל את התורה יוציאם מארמ"צ אין זה תכח מצות דאוריי' דשכרם לעוה"ב אלא בשביל שיקבלו עליהם לקיים מצו' מד"ס דשכרם בעוה"ז בזכות זה יצאו ממצרי' לתת להם את ארץ כנען והיינו דכתיב ביצחק ונתתי לזרעך את כל הארצות וגו' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי פרש"י גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה כגון שניות לעריות ושבות לשבת עיי"ש, ומה"ט נמי ניחא מה שיצאו ממצרי' קודם שנשלם הזמן כנודע דהוא מדה כנגד מדה כמו שהם עתידין לקיים מצו' מד"ס לגדור גדרים לפרוש סמוך לוסת מדרבנן, ושלא לאכול חמץ בי"ד ב' שעות קודם חצות, ולהוסיף מבעו"י מחול על הקודש שכ"ז מדרבנן כ"כ הוציאם ה' קודם הזמן, וז"ש והגדת לבנך וגו' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים וגו' פי' בעת צאתי ממצרי' קודם זמן הוא למען תהי' תורת ה' בפיך כלו' בשביל מה שתהי' תורת ה' ע"י פיך שתאסר עליך למשמרת ושוב תהי' תורת ה' שנצטוינו לשומר' מלא תסור, וזה יש לרמוז בדברי חז"ל מן המותר בפיך פי' מן המותר נעשה תורת ה' לאסור בפיך, בשביל זה יצאת ממצרים קודם זמן כאמור, וז"ש המגיד בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה, (דאוריי') ומרור (דרבנן) מונחים לפניך, והיינו נמי דכתיב בתהלים ויוציא עמו וגו' ויתן להם ארצות גוים וגו' (כ"ז הוא) בעבור "ישמרו חקיו (שיעשו משמרת וגדרי' לחקיו) ותורותיו (שבכתב ושבע"פ) ינצורו, וממילא ידיעת הפכי' בשוה דכמו מה שזכינו לצאת מגלות מצרים ולתת לנו את הארץ כל זה הוא בשביל קיום מצו' מד"ס כ"כ חורבן בהמ"ק והגליות הוא בעבור שלא קיימו הגזרות והמצות שהם מד"ס כמשאז"ל לא גלו ישראל עד שכפרו בתורה שבעל פה, וזה שדרשו חז"ל כי מאסו את תורת ה' צבאות זה תורה שבכתב, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו זה תורה שבע"פ, יש לפרש דקאי על הלכה למשה מסיני שנא' בע"פ למשה, וגם י"ל דהיינו גזרות והרחקות חז"ל שהם אמרת קדושי ישראל: והנה כבר אמרו דורשי רשומות כי כאן נרמזו הד' גליות באומרו "אלה "מסעי "בני "ישראל ר"ת "אדום "מדי "בבל "יון, וזה ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' בשביל שלא שמרו תורה שבע"פ, ואלה מסעיהם למוצאיהם אם ישובו וישמרו אז ואלה מסעיהם למוצאיהם שישובו למקומם, ועפי"ז יש לפרש מאחז"ל במד' השביעני במרורי' בליל פסח הרוני לענה בט"ב דידוע דמרור בזה"ז דרבנן ואפי' בזמן ביהמ"ק דהי' פסח ומרור דאוריי' הרי מבואר ברא"ש פ' ע"פ דמדאוריי' א"צ כזית רק משום דמברך עליו בעי כזית