ייטב לב במדבר תשנד

הושיע למו] תעשו כלומר כ"כ יהיה במלחמה שלאחר הירדן כי יכה ה' בדרך נס ויתגדל כבודו ית' כאשר הי' באמת כמבואר ביהושע, וא"כ ראוי לעשות העיקר בשביל כבודו יתעלה. ויאמר בני גד כו' עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה בשביל כבוד ה' כמ"ש להלן ועבדיך יעברו וגו' לפני ה' למלחמה כאשר אדוני דבר ונכון: מסעי אלה מסעי ב"י ביד משה ואהרן וגו' עי' ספר כתנו' אור למהרמא"ש שדקדק על אומרו ביד משה ואהרן ומפרש עפ"י המד' ישראל נושע בה' תשועת עולמים לשעבר הייתם נושעי' ע"י בו"ד לכך לא הי' גאולה עולמית כו' אבל לעת"ל תהי' נושעי' על ידי וזו נושע בה' יהי' תשועת עולמים. וז"ש אלה מסעי ב"י ר"ל מסעות הגליות לכך נרמז בר"ת אמב"י "אדום "מדי "בבל "יון הוא מכח אשר יצאו וגו' ביד משה ואהרן דייקא והבן: והנ"ל בזה לדרכו עפ"י א' דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך כו' כי מבואר בס' שהעיקר לשמור חוש הראי' וחוש השמיעה וחוש הדבור שבזה החוש נבדל האדם מכל חי כמו שפירוש התרגום על לנפש חי' לרוח ממללא. ופירשו בו שלא יקל בעיניו ובאזניו לראות ולשמוע או לדבר דבר שאינו הגון כי האדם הוא דוגמא עליונה ופוגם בדוגמא דלעילא ח"ו ע"ד שפי' עיני ה' וגו' ואזניו וגו' פני ה' וגו' וז"ש דע מה למעלה בעולם העליון ממך דייקא ע"ר וא"ש וכל מעשיך ירמוז על כח הדבור כי עקימת שפתי' הוי מעשה בספר נכתבין וזה שא' בר"פ מטות לא יחל דברו (כי) ככל היוצא מפיו יעשה כלו' דעקימת שפתים הוי תיכף מעשה, וז"ש בפ' פנחס יפקוד ה' אלקי הרוחות וגו' כל הדבורים ע"ד מי שם פה לאדם וגומר וא"ל ה' קח לך וגו' אשר רוח בו וגו' ענין הדבור רוח ממללא לתקן בחי' דבור לישראל, וצויתה אותו לעי"ניהם וגו' לתקן בחי' עין, למען יש"מעו וגו' לתקן בחי' שמיעה, וע"י שפגמו באלו בעוה"ר נחרב הבית, ולכך הי' הענין של חורבן ביהמ"ק בחדשי תמוז אב כי מבואר בהאריז"ל שהם תרי עיינין עי"ש. וגם מבואר בספר יצירה כי המליך אות ח' בראי' יצר בהם כו' תמוז בשנה ואות ט' בשמיעה יצר בהם אב כו' הנך רואה כי אות ח"ט בחושי הראי' והשמיעה באלו חדשים ובצירוף מה שפגמו בכח הדבור כאומרם ז"ל באיכה הקדימו פה לעין שא' בפיהם מה שלא ראו בעיניהם גרמו לכל זה, ולזה מפטירין בג' שבתות שבין המצרים "דברי, "שמעו, "חזון, לומר שדברו מה שלא שמעו ולא חזו ולתקן זה מפטירין דברי לתקן כח הדבור, ושמעו לכח השמיעה. וחזון לכח הראי' כי ע"י פגימות ג' חושים אלו בא חורבנו וע"י תיקונם ישוב הדבר לאיתנו והנה החורבן נובע מראשית חטא אדה"ר כדאי' במד' איכה שא' לו ה' איכה הרומז לאיכה. והוא מטעם ששם נאמר ות"רא האשה הרי פגמה בחוש הראי' ובמה שהוסיפה ולא תגעו בו שעי"ז דחפה הנחש וא' כשם שאין מיתה בנגיעה כו' פגמה חוה בכח הדבור, ואדם פגע בכח השמיעה כדכתיב ולאדם א' כי שת"עת לקול אשתך וגו' ומאז שדי תיכלא ולכך נאמר לו איכה, ואח"כ באו לכור מצרים לתקן חטא אדם הראשון להתיש כח הזוהמא והתחילו לתקן חושים אלו לכך נאמר ויזע"קו לתקן כת הדבור ויש"מעו כי פקד ה' לתקן כח השמיעה, ויר"א ישראל את היד הגדולה וגו' לתקן כח הראיה. ובשעת מתן תורה פסקה זוהמתן ונתרפא בע"מ כדאי' במד' פ' נשא פ"ו מנין שלא הי' בהן חרשין שנא' ונש"מע ושלא הי' בהן סומין שנא' וכל העם רואים וגו' ושלא הי' בהם אלמין שנא' ויענו כל העם עי"ש. וידוע כי פגם הגוף מורה על פגם הנפש כדאי' בכל"י א' אמור בטעם מומין פוסלין בכהנים הרי שבשעת מ"ת תקנו כל החושים בגוף ונפש כי פסקה זוהמתן. ואמנם בשעת העגל חזרו המומין וחזרו לזוהמתן כדאי' התם במד' ובר"נ פ"ק דנדרים דף זיי"ן ע"ב ושוב פגמו בחושים הללו וזה שנא' שם וי"רא העם חוש הראי' ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזני"הם רומז לחוש השמיעה. ויאמ"רו אלה וגו' כח