ייטב לב במדבר תשנב

אשרי תמימי דרך [שמתאימים הדרך] ההולכים בתורת ה', ועי' מ"ש בזה בפ' עקב, וכבר כתבו המפורשים שזה ענין ת"ב מסעות שנסעו ישראל ממקום למקום להעלות הנה"ק שבהם, וע"כ הי' מ"ב מכוון לשם מ"ב המסוגל לענין זה, וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם קרי בי' מוציאיה' [כמו שדרשו חז"ל כי חיים הם למוצאיהם א"ת למוצאיה' אלא ולמוציאיהם בפה] היינו שמשה כתב מוציאיהם הנה"ק שהוציאו למסעיהם עפ"י ה' שהוא העיד עליהם על זה כי ואלה מסעיהם למוצאיהם כלו' שלא נסעו בשביל עצמם להנאתם כ"א מסעיהם הי' בשביל מוציאיה' למען להוציא נה"ק בכ"מ מסעיהם וכדכתיב לכתך אחרי במדבר וגו', ובכן נבא לפרש המד' כי תחלה סובר כי ב"ג וב"ר ישבו חו"ל בשביל קנינם לפיכך גלו, ואח"כ ת"ש זש"ה כי לא ממוצא וממערב ה"ז ד"א ופי' אחר ללמד זכות עליהן שלא הפרישו עצמם מאחיהם שבא"י בשביל קנינם כי אם זש"ה כי לא ממוצא וממערב לאו חמה שהולך למרחקי' מעשיר כ"א צריך שילך בשביל שה' הכין דרכו להשפיל שם כח הסט"א ולרומם כח הניצוץ הקדוש וז"ש כי אלקים שופט זה ישפיל (כח הסט"א) וזה ירים כח הקדושה, וכן א' חנה ה' ממית לחשיכו דסט"א ומחי' למשיכו דקודשא כפי' הזוהר בלק דף ר"ה והיינו ה' מוריש לסט"א בהוציא בלעם מפיהם ומעשיר לישראל והנכרי' שיש בהן נה"ק משפיל אף מרומם באף שמשפיל לזה לסט"א מרומם לזה כח הקדושה, תדע לך שהפיל את המדינים לפני ישראל כדי להעשיר לבני גד ובני ראובן שנא' וישבו וגו' ומקנה רב הי' לבני ראובן ולב"ג עצום מאוד וגו' [בכח הקדושה] והנה המקום מקום מקנה ומזה הבינו כי הם צריכים לקנות שביתה במקום ההיא להעלות משם נה"ק שבמקנה ובמקום ההוא ילכן ישבו שם לא בשביל מקנה קנינם כ"א למלאות רצון קונם והבן: ומקנה רב הי' לבני ראובן וגו' בילקוט זש"ה חנוך לנער עפ"י דרכו וגו' כתיב וילך ראובן בימי קציר חטים וכתיב יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה יהוא משולל הבנה. ונ"ל בהקדם מה שפירשתי ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם כי מצינו למעלה ולא נחם אלקים ד"א פלשתים וגו' ויסב אלקי' את העם דרך המדבר י"ס וכ"כ חציני ששלחו ישראל אל מלך אדום נעברה נא בארצך וגו' וימאן אדום וגו' ויסעו וגו' לסבב את ארץ אדום וזכור אזכור את אשר שמעתי ממוזלה"ה שבקטנותו פי' מקרא שכתוב זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים דמה זה אומרו יום אלא הכוונה שיזכור לבני אדום מה שהוכרחו ב"י לסבב ונתאחרו זמן רב עד בואם ירושלים עכ"ד. והענין כי הוכרחו לנסוע ממקום למקום שנסעו להעלות בכ"מ הנה"ק שהי' שם השייך לשורשן ולכן סבב ה' שיצטרכו לבא למקום מסעיהם וכ"כ גם עתה אנו מברכין בכ"י המכין מצעדי גבר והכוונה להעלות נה"ק אשר שם. ואח"כ מברכין העושה לי כל צרכי בהעלאות הנה"ק. וכבר פירשו המפורשים שזה שא' הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו [להעלות הנה"ק] ודרכו יחפץ כלומר שהאדם יחפץ דרכו להנאתו ולטובתו מה שנוסע בשבילו ואינו מבין כי מה' דרכו לצורך גבו' כאמור למעלה: וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם (היינו הקורות אותם מלשון אשר מצאתנו כלו' מה שקרא אותם בצאתם ממצרים וכהנה וכהנה וענין מלך אדום שלא נתנם עבור בגבולו והי' זה) למסעיהם בשביל שיסעו לתקו' מסעיה' להעלות הנה"ק אבל ואלה מסעיהם למוצאיהם כלו' שאל' פשוטי העם הם סוברים שמסעיהם הי' בשביל הקורות אותם, ואינו כן כ"א הקורות אותם היו למסעיה' ר"ל בשביל מסעיהם והבן זה: וכ"כ הוא בענין מו"מ ומסחר יאמין האדם באמונה שלימה שאותו מו"מ והענין שהוא עוסק בו הכי הוא מוכן לו מאת השי"ת לאשר יש באותו דבר ובאותו מקום נה"ק הנלוי' לשורשו. ובעסקו בזה עפ"י דרכה של תורה נושא ונותן באמונה אז מעלה הנה"ק מהמקום והעסק לשורשן. וז"ש ומקנה ר"ב הי' לבני ראובן וגו' רב בכמותן ורב. באיכותן בקדושה (וסוד רב גי' ע"ב ק"ל הבא מאחורי' של מ"ה פשוט ומאחורי' של מילואו כמבואר בכתבי האריז"ל על אומרם כל רב מבבל, וסוד הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל] וז"ש עצום "מאד עולה ח"ה ולמפרע אדם היינו נה"ק דאדם דקדושה שהי' בתוך המקנה. ויראו את ארץ יעזר וגו' והנה המקום מקים מקנה שזה צריך למרעה שבענין נה"ק חזי לאצטרופי אהדדי לשורש נשמתם להעלות מדותם לצומח אחר זה לחי ולמדבר כנודע. וכמ"ש כי באה נחלתנו אלינו דייקא וז"ש ויאמרו וגו' יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה כלו' בשביל שיש לעבדיך בו אחוזה. וע"ז אמר הילקוט זש"ה חנוך לנער וגו' כתיב וילך ראובן בימי קציר חטי' ולא לחנם הלך כ"א וימצא דודאים בשדה היינו שמצא ליחד הדודו' דשדה הקדושה כמבואר בזוהר ובעט"צ