ייטב לב במדבר תשנא

הבל"ע בדרוש ך' כי ידוע שהאדם צריך שלא יחזיק עצמו לא' משני קצוות לצדיק גמור או לרשע גמור, כי אם יחזיק עצמו לצדיק יחשוב שכבר בא לשלימותו ולא יוסיף עוד. ואם יחזיק עצמו לרשע מוחלט יתייאש מלשוב ולבקש מחילה ויוסיף על חטאתו פשע. והדרך הנכון מ"ש חז"ל לעולם יראה אדם את עצמו כאלו הוא חצי' זכאי וחצי' חייב עשה מצי' א' אשריו שהכריע א"ע לכף זכות כו' כי בחשבו תמיד היותו לחצאין ישתדל להוסיף זכות ולברוח מעבירה. וז"ש מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה בחשבו איך ירים ראש וכו'. תרופתו שיחליפנה במעשה הטוב אשר עשה כבר שיהיה המעשה הטוב נגד הרע ונמצא שהוא שקול ואז יעשה תשובה ויכריע לכף זכות. ואל ענין זה רומז מחצית השקל עכ"ד. ומזה נלמד כי אם האדם יראה עצמו מחצה על מחצה בידו לעשות תיכף מצוה א' להכריע לזכות והוא מצו' תשובה שישים אל לבו תיכף לשוב ולהתחרט על העבר ובלבבו יב"ין ושב ורפא לו, וז"ש וממחצית ב"י ממה שב"י רואים א"ע כאלו הם מחצה על מחצה] תקח אחד (מצוה א') אחוז מן החמשים היא תשובה האחוז בנו"ן שערי בינה תשובה עלאה כידוע ויכריע לכף זכות: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה וגי' ולא נפקד ממנו איש. לכאו' אמרו איש אך למותר. והנ"ל עפ"י מה שא' חז"ל משה איש האלקים מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים ופי' בס' סדש"ש עפ"י מאמרם בשלשה דברים אדם דותה למלאכי השרת כי' ובשלשה לבהמה, פרים ורבים, אוכלים ושותים ומוציאי' ריעי כבהמה. הכוונה שעושים כל זה להנאתם ולמלא תאותם כבהמה. אמנם אדוננו משה גם באותן ג' דברים שבני אדם מזולתו דימין לבהמה הוא היה כאיש גבורתו לכוון בכל מעשיו אפי' באכילה ושתי' ופ"ו וכו' לש"ש. וז"ש מחצי' ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים כמלאכי השרת עכ"ד. ובזה פירשתי הנאמר ביוסף ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש, ואיתא במד' נכנס לעשות צרכיו ולא מצא עצמו איש היינו ששיער בדעתו שאם ימלא רצונה ותאורו איננו בגדר איש כ"א בגדר בהמה. ועי"ז משך ידו וז"ש כאן ולא נפקד מתנו תואר איש (ועכ"ז) ונקרב וגו' לכפר על נפשותנו כפרש"י והבן. ובספרי ייט"פ במאמר תוכחת מוסר הארכתי בזה עי"ש: א"י עפ"י דכתיב למעלה וידבר ה' אל משה לאמר נקום נקמת ב"י וגו' וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהי' על מדין לתת נקמת ה' במדין ומבואר בספרים שהענין ע"ד אני לדודי ודודי לי כי הקב"ה א' נקום נקמת ב"י אבל משה הזהירם החלצו מאתכם כלו' החלצו מחשבותיכם מאתכם כלו' לבלי לכוון בשבילכם שהעוש' למענו להנאתו נקרא אשה בחי' מקבל כ"א אנשים לצבא שיהי' בבחי' איש משפיע נחת רות לשמו ית' והיינו לתת את נקמת ה' דייקא במדין עכ"ד, וז"ש עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה היינו ראשי' ותכלית של אנשי המלחמה) אשר בידנו [במעשה[ ולא נפקד ממנו תואר איש כי כל א' וא' הי' כאיש גבורתו לתת נקמת ה' במדין לא בשביל עצמו כאשה. אולם כבר כתיב אני ה' חוקר לב וגו' אבל האדם אינו מבין על עצמו ואולי הי' הכוונה לרצון עצמם והנאתם ולכן אמרו ונקרב וגי' לכפר על נפשותינו [היינו רצוננו] לפני ה' החוקר לב [ועי' בחולין דף ק"ך ובפרש"י. נפש לשון רצון והנאה: ומקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד וגו' במד' ג' מתנו' כו' וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן כו' שישבו חוץ מא"י לפיכך גלו תחלה ומי גרם להם על שהפרישו א"ע מאחיהם בשביל קנינם שנאמר ומקנה רב וגו' זש"ה כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר אלא הקב"ה נוטל נכסים מזה ונותן לזה שנא' זה ישפיל וזה ירים וכן חנה אמרה ה' ממית ומחיה וגו' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם. באף שהוא מביא לזה מרומם את זה, תדע לך כשבקש שיעשירו ב"ג וב"ר הפיל את המדיני' לפני ישראל כדי שיעשירו בני גד וב"ר מה כתיב למעל' וישבו וגו' ואח"כ ומקנה רב וגו' עכ"ל וצריך ביאור: ונ"ל בהקדם לפרש הא דכתיב להלן בפ' מסעי ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וגו' ואלה מסעיהם למוצאיהם, הענין עפ"י דכתיב מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ ופירשו המפורשי' כי שורש עבודת האדם בעוה"ז לברר הטוב מן הרע ולהעלות הנה"ק ענפי נשמתו וע"כ מה' הסבה כי יצא אדם לפעלו ולעבודתו לסחורה או לרפואה למרחקים למען בכ"מ מדרך כף רגלו בעסקו בתירה או בתפלה או מברך ברכה כהוגן יעלה אותן נה"ק לשורש הקדושה, וז"ש מה' מצעדי גבר כוננו [אבל האדם] ודרכו יחפץ שהוא חפץ בדרכו לצורך עצמו למה שהולך להנאות הגופניות למו"מ או לרפואה וכדומ' כדרך של המוני עם, אבל לא כן דרך צדיקים עליהן נאמר