ייטב לב במדבר תשנ

בספרי הקדמוני' שאהבה איננה בידי אדם כ"א מתת אלקים. וז"ש חכמים דרכו של איש בחי' אהבה לחזור אחר אשה יראת ה' והתכללות יראה ואהבה ה"ז מדתו של משה שבזכותו זכו לבחי' זו, ובכח יראה ואהבה כבשו מלחמת מדין הבאים בכח בלעם ועמלק כאמור, ויש להמתיק אלו הדברים גם ע"ד פשוט כי משה הוא שעמד נגד בלעם כמ"ש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואחז"ל אבל באו"ה קם ומני בלעם וע"כ מי יוכל לעמוד נגדו מבלעדי משה, ופנחס מזרע יוסף נגד עמלק כדכתיב למעלה ויחלש יהושע את עמלק, והנה ידוע כי הל"ת מסטרא דדחילו והעשין מסטרא דרחימו והיינו דכתיב סור מרע ועשה טוב. ולזה שורש היראה להרחיק הרע ולרחוץ ולטהר א"ע מזוהמתו למען יתקדש בקדושתו ית' ע"י העשין כנודע וז"ש המד' שהלכו בזכות משה ופנחס שעלו מן הרחצה ע"י יראה ומכת זה זכו לבחינת אהבה הכלולה עם יראה בחי' משה ופנחס, וז"ש ולא נפקד ממנו איש כלו' לא מיבעי' שלא נפקד ממני בחי' אשה יראת ה' אלא אפי' לא נפקד ממני בחי' איש כי הי' לבנו שלם באהבה ויראה וע"ז הי' משה משבחן. והיינו דמסיים ע"י שני שדיך משה ופנחס שהם הי' מניקים לישראל התכללות יראה ואהבה כאמור: ויקצוף חשה על פקודי החיל כו' אפשר לרמז כי כתיב כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו וגי' ופירשתי דידוע דעיקר המלחמה הוא מלחמת היצר כמו שפרש"י במלחמת הרשות הכתוב מדבר ופירשו המפורשים דהיינו מלחמת היצר שהרשות נתונה לכל אדם להטות לבי להשיב או להפכו והבחירה חפשית, וצריך האדם שידמה בעיניו מדי יום יום שבא ללחום מלחמתו ולא ידמה בעיניו שכבר גבר על יצרו ושב ממלחמתו, וכמו שאז"ל אפי' כל העולם אומרים עליך צדיק אתה תהא בעיניך כו' יזה שרמזו חז"ל במאמרם לעולם יכניס אדם כי טיב כלו' שידמה בעיניו לעולם שהיא נכנס לדרך הטוב ואז יצא בכי טוב, וזש"ה כי תצא למלחמה על אייבך התדע שאתה יוצא למלחמה על היצה"ר אז ונתנו בידך משא"כ אם ידמה בעיניך שאתה שב ובא מהמלחמה, וזש"ה ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים חצבא המלחמה כלו' שנדמה להם שכבר באו מצבא המלחמה והם צדיקים גמורים, ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הם הנשים הצובאות בפתח הבית הנצבים לקראתם בתפלה ובתחנונים לעשי' להם מופתים גדולים ונוראים לעיניהם. הלא הן הנה הי' לב"י בדבר בלעם ירמוז למה שדבר בלעם אוי מי יחי' משמו אל ושמעתי לפרש כי הצדיק נקרא אל כדמצינו ביעקב שהקב"ה קראו אל כמאחז"ל עה"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל. וז"ש אוי למי שיחי' ויתפרנס משמו את עצמו אל, וז"ש להלן ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה (שחושבי' עצמם לבאים לכנוס למלחמ') זאת (בחי' ענוה שידמה בעיניו שאינו שב אלא בא למלחמה הוא) חקת התורה אשר צוה ה' את משה ולא ע"י זולתו אין זה רק מחמת שהי' משה עניו מכל האדם כמו שפירשו המפורשים משה קבל תורה מסיני מסבת היותו נמוך מכל. בחי' סיני הנמוך מכל ההרים והבן: א"י ויאמר אלעזר וכו' אל אנשי הצבא הבאים למלחמה (של יצה"ר) זאת חקת התורה וכו' "אך את הזהב ואת הכסף כו' אך הוא מיעוט ר"ל שלא יהי' הכוונה בשביל להרבות זהב וכסף ונחושת: וממחצית ב"ו תקח אחד וגו' יתבאר ע"ד רמז עפ"י דכתיב אתה א' ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וחז"ל א' אלו הי' ישראל באגודה א' לא שלטה בהם כל אומה ולשון. וז"ש המן ישנו עם א' (ועכשיו הם) מפוזר ומפורד בלתי מתאחד. וע"כ יש מקום לשלוט בהם. ולעומת זה אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים כלו' שיתאחדו ויתכנסו ואז לא יהי' שליטה בהן ובזה פירשו המפורשים מאמרם גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן כו' לפיכך הקדים שקליהן למען יתאחדו זא"ז ויהי' עם אחד עכ"ד ואני הוספתי נופך שזה שא' והיינו דתנן באחד באדר כלו' בשביל שיהי' ישראל בחי' אחד באדר משמיעין על השקלים. והנה השל"ה כתב טעם למאמרם ז"ל עבירות שבין אדם לחברו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חברו כי אז צריך להמשיך אור הבינה שורש כללות נשמות ישראל כמו דכתיב ונשמ"ת שד"י תבי"נם ע"כ צריך שיהי' כולם בלב א' כדי שיתיחדו בשמא קדישא עלאה דלא שרי' אלא באחדות עי"ש. וז"ש וממחצית ב"י (ממה שב"י הם כל אחד בבחי' מחצית) תקח אחד (להקרא גוי אחד ואז הם) אחוז מן החמשים שערי בינה שורש האחדות והבן: א"י וממחצית ב"י תקח וגו' עפ"י דאי' בילקוט מי שיש בידו דבר עבירה ומתבייש לעשות תשובה יחליפנה במעשה הטוב ויעשה תשובה ויתקבל. והוא תמוה אם הוא מתבייש לעשות תשובה מה תרופה נתן לו, ופי'