ייטב לב במדבר תשמט

אל"ף מאדם נשאר ד"ם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה ירצה בזה כי מלכות נקרא אדמה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל ע"ד אסתר קרקע עולם היא, ונ"ל טעם הדבר ע"ד שפי' הזוהר ז"א נקרא כבוד והיא נקרא כבודה בה"א כ"כ נאמר ז"א נקרא אדם עולה הוי' באלפי"ן מ"ה ובהתחבר זו"נ אדם עם ה' נקראת אדמ"ה, וזש"ה ואד"ם אין לעבוד את האדמ"ה כי אם אין אדם דלמטה לחבר זו"נ ע"י מעשיו אין מי שיעבוד את האדמה והבן וז"ש לכלותם מעל פני "האדמה כי בהסתלק א' מאדם דלמטה אז יכלם "מאדמה של מעלה בין תבין את אשר לפניך: החלצו מאתכם וגו' עפ"י הגמ' פ"ק דחולין ד"ז ע"ב דתני ר"ח אין עוד מלבדו ואפי' כשפים כו' שאני ר"ח דנפיש זכות', הענין מי שאינו עושה שום דבר בשביל עצמו כ"א כל מעשיו לש"ש אין כשפים שולטים בו כי הוא דבוק בה' אבל מי שעושה מצוה וכוונתו לצורך עצמו וכש"כ בעניני גשמיות כמו אכילה ושתי' ומו"מ וכדומה לבו שכוח אז כיון שיש בו ערבובי' כשפי' שהם מתערובות הכחות שולטין בו ח"ו. וזהו אין עוד מלבדו מי שהוא בבחי' זו אפי' כשפים אינם שולטים בו וזהו שאני ר"ח דנפיש זכותי' ר"ל זכות מחשבתו שהי' כוונתו זכה וברירה בלתי לה' לבדו. והנה מדין הי' בעלי כשפים כנודע וכדכתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם והי' צריכים ישראל כשהולכי' לנקום לכוון רק למען נקמת ה' ולא לצורך עצמם ועי' באלשי"ך מ"ש שהשי"ת א' נקום נקמת ב"י ומשה א' נקמת ה' עיי"ש והוא ע"ד אני לדודי ודודי לי והבן. וז"ש החלצו מאתכם וגו' ר"ל להחליף מחשבתכם מלצורך עצמיכם רק בלתי לה' לבדו אז ויהי' על מדין דייקא שלא יהי' כשפי' שולטין, וז"ש לתת נקמת ה' (דייקא) במדין. וז"ש במד' שה"ש על מלחמת מדין ושכולה אין בהם שלא הקדים תפלה ש"ר לשל יד. יובן עפימ"ש בהקדם מאמרנו לעולם יהא אדם יר"ש בסתר ובגלוי ר"ל כמי שבסתר מחשבתו כלו לה' כ"כ בגלוי יהי' בלתי לה' לבדו. והנה תפלה של יד באתכסי' לך לאות ולא לאחרים ותפלה של ראש באתגלי' כי מתחלה צריך להרגיל שתהי' מחשבתו זכה לה' בעשותו א' ממצות ה' בסתר בינו לבין קונו ואח"כ יבא לבחי' שאפי' בגלוי תהי' מחשבתו זכה להשי"ת ואם עושה בגלוי ולא בסתר ע"כ אינו אלא מכח התפארו' ולא לבו לה'. ולזה שבח אותן שלא הקדימו א' מהן ש"ר לש"י ר"ל שלא עשו בגלוי ולא בסתר שאז הי' כשפי' שולטין בהן ח"ו כ"א הי' יראי שמים בסתר ובגלוי וכסדר תפלה ש"י ואח"כ ש"ר והבן: וישלח אותם משה וגו' ואת פנחס פרש"י שהי' פנחס שקול כנגד כולם כו' ובמד' רבה שיה"ש שערך כעדר העזים עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס הה"ד וישלח אותם משה וגו' ואת פנחס (כך גרס המתנ"כ), שעלו מן הרחצה שלא הקדים א' מהן תפלין של ראש לתפלין של יד, כחוט השני שפתותיך שאמרו למשה עבדיך נשאו את ראש וגו' ולא נפקד ממנו איש לערי' ולחטא ומדברך נאוה שא"ל ונקרב את קרבן ה' א"ל משה דבריכם סותרי' זא"ז כו' א"ל אפשר שלא הזיע יצה"ר קימעה ע"ז אנו אומרים להבי' קרבן כו' וע"י מי נעשית מלחמת מדין ע"י שני שדיך משה ופנחס עכ"ל לעניננו וצריך ביאור למה דוקא ע"י תשה ופנחס: והנ"ל בזה עפי"מ ששמעתי מפי אבא מארי הגאון הצדיק מהרא"נ זלה"ה אבד"ק דראהביטש שפי' הא דכתיב בפ' בלק כי הכיתני זה שלש רגלים ופרש"י רמזה לו אתה מבקש לעקור אותה החוגגת שלש רגלים הענין כי נודע אברהם מדתו אהבת חסד. יצחק מדתו גבורה ופחד. יעקב איש תם יושב אהלים חו"ג אהבה ויראה כלולים זה בזה. וזה לעומת זה בלעם ועמלק עד"מ אם נכתב למעלה " " י"ר א"ה הרי באורך וברוחב ותחתיו. " " א"ה ב"ה יראה אהבה וכ"כ זלע"ז] "בל-עם" כמבואר בשל"ה ולכן ע"י מצות שלש רגלי' "עמ-לק" שהן נגד אברהם יצחק יעקב הכלולי' יחד זה בזה מחלישין כח בלעם עמלק ורמז לדבר שכן ישלש "פעמים "בשנה ר"ת שפ"ב עולה מנין בלע"ם עמל"ק, וז"ש המד' ר"פ ויצא שאמר ה' ליעקב ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן היינו כללות הרע והבן והובא בדברינו בפ' ויצא והנה טעם מלחמת מדין מפורש בתורה צרור את המדינים וגו' כי צוררים הם לכם בנכליהם וגי' והן הנה הי' בדבר בלעם שהשיאם עצה על זה כמבואר בתורה ובסנהדרין הובא ברש"י ומזה נשמע כי המדינים באו בכחו של בלעם ועמלק הכלולים זה בזה. ולפי"ז מובן מה שהלכו בזכות משה ופנחס כי פנחס מדתו גבורה שקנא קנאת ה'. ומבואר בזוהר סוף פ' בלק כי פינחס עולה מספרו יצחק עיי"ש. וממנו למדו בחי' יראה וע"י יראה שזה בידי אדם זכו לבחי' אהבה שזה מתת אלקים כמ"ש