ייטב לב במדבר תשמח

לתת נקמת ה' (דייקא) במדין למען שמו ית' וכבר פי' אבא מארי הגאון הצדיק זלה"ה נקים נקמת ב"י מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך כלו' גם לאחר שתאסף אל עמיך תנקום נקמת ב"י מאת המדינים המצירים אותם ומחרחרים מדון וריב עם ב"י, ולפימ"ש יתכן שלכן אמר משה לתת נקמת ה' (דייקא) במדין כי למען ינקום עי"ז גם לדורות הבאים צריך שגם מדה"ד יסכים אז יאר פניו אתנו סלה ומדה"ד ישפוך על שונאי ישראל ע"כ צריך לכוון לשם ה' לבדו ולא למעננו, וז"ש המד' ישמח צדיק (זה משה) כי חזה נקם נקמת מדין פעמיו ירחץ גם לעתיד] בדם הרשע שיעמוד נגדנו ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלקי' (דייקא) שופטי' בארץ ע"כ היא ישועה קיימת ועומדת בכל דור ודור. וז"ש לכו וראו מפעלות אלקים וגו' (דייקא ע"כ) הפך ים ליבשה מאז ומקדם) בנהר יעברו ברגל לעתיד בימי ר' פב"י כפי' המהרש"א בח"א והבן: עוד יתבאר המד' הנ"ל פעמיו ירחץ בדם הרשע זה בלעם וכו' ובזה נבין מ"ש החלצו וגו' אלף למטה למה דייקא אלף, כי הנה אחז"ל אהא דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, ופירשו המפורשים כי חיות האדם היא הדם וכדכתיב כי הדם היא הנפש ואם מתפלל אל אלוף העולם ה"ה מדבק דמו אל האל"ף ונקרא אד"ם אבל קודם לזה אינו אלא לדם, וכ"כ כביכול למעלה כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אד"ם היינו ז"א בחי' מ"ה ובהסתלק הא' נשאר "דם עי' בכוונת הספירה וזלע"ז עשה אלקים שיש אדם דבליעל כדכתי' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ופי' האריז"ל האדם דבליעל באדם דקדושה לרע לו לאדם דבליעל וכ"ה בסנהדרין דף נ"ט ר' מאיר אומר מנין שאפי' נכרי שעוסק בתירה כו' שנא' זאת תורת האדם ופרש"י דלית לי' הא דדריש ר"ש אין או"ה קרוי' אדם, ור"ת מפרש דיש חילוק בין אדם להאדם ואפשר לי לומר בטעם הדבר ע"ד דאי' בברכות פ' כיצד מברכין כרם את אקרי כרם סתמא לא אקרי ה"נ כל איש מישראל נקרא אדם סתם אבל נכרי העוסק בתורת אדם נקרא האדם ע"ש שאז אוחז בתורתו של אדם דקדושה ושואב אל תוכו איזה בחי' מקדושת ישראל הוא ה' אחרונה כידוע ולכן נקרא האדם בה"א הידוע'. וכ"כ מה ששולט אדם דבליעל הוא מפני ששואב אל תוכו צד קדושה מחטאי בני אדם מישראל וע"כ ישליטנו אלקי' על אדם דקדושה: ולכן יכונה האדם בה"א וג"כ יכונה לפעמים בשם אדם וכדכתוב בקום עלינו אדם, וז"ש ואתן אדם תחתיך א"ת אדם בקמ"ץ אלא אדם בסגו"ל כי חייתו מדם דכתי' ועל חרבך תחי' אך שורש יניקתו מאל"ף דקדושה דכתיב ואתה מחי' אה כולם והיינו דכתיב אלה אלופ"י עשו, ולכן אמר משה החלצו וגו' אלף למטה כו' אלף הוא אל"ף להגביר כח האל"ף של אדם דקדושה למען להחליש אדם טמא דהיינו להוציא ממנו יניקתו אל"ף דקדושה ואז ישאר "דם בלא חיות וזש"ה חי אני נאם אדנ' ה' כי לד"ם אעשך וד"ם ירדפך וגו' וז"ש על משה פעמיו ירחץ בד"ם הרשע זה בלעם כי הוציא בלעו זה האל"ף מפיו ולא נשאר חיית לדם שבו. ע"כ ויאמר אדם דקדושה "אך "פרי "לצדיק ר"ת "א"ל"ף ויובן עפי"מ שכתב הרמ"ז פ' אחרי על הזוהר דף ס"ח שהדינים שבבינה שהם פיר נמתקים ע"י יו"ד של הוי' שבאבא לפי שהם רעים דלא מתפרשי' ונעשה מן פ"ר פרי עיי"ש וכבר נודע כי האל"ף רומז' לחכמה כדכתיב ואאלפ"ך חכמה לכך הוא ר"ת "אך ,פרי "לצדיק, וז"ש אך י"ש (ירמוז לחכמה שהוא "יש מאין) אלקי' (בינה) שופטים בארץ, וז"ש בהפטרה הלא מעתה קראת לי אבי (להמשיך עליך בחי' חכמה שהוא אל"ף אז) אלוף נעורי אתה והבן: ומן האמור פירשתי המד' אלה הדברים אשר דבר משה וגו' מוכיח זה משה, אדם אלו ישראל שנאמר ואתן צאני וגו' אדם אתם, אחרי להביאן אחרי ד"א מהו אחרי אמר הקב"ה משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי כו' הכוונה שהוכיח את ישראל אחרי שיהי' דבקים בה' באלוף העולם לקרא בשם אדם והיינו דכתיב ואתן צאני וגו' (דומה לבהמה) אדם אתם ראוי לכם לקרא אדם והיינו "אשר "דבר "משה ר"ת אדם וז"ש ד"א אחרי שהוכיח אותי אחר ישראל לדבק עצמי עמהם למען יקראו אדם ואז נשלם אדם דקדושה למעלה. ואם ח"ו אלוף העולם אינו דבוק לכנסת ישראל אז בפשעכם שלחה אמכם ממילא כביכול אינו בתואר אדם עי' זוהר ויקרא דף ה' עה"פ אדם כי יקריב וגו' אימתי הוא גדול בזמן שהוא בעיר אלקינו כו' ותמצא הדבר מבואר, וז"ש המד' להלן לישראל א' משה אתם חטאתם וגו' ולי א' למה ה' יחרה אפ"ך בעמך עיי"ש, ולדרכנו נאמר דקאי אדבתרי' דכתיב למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם היינו בכוכב ששמו רעה המורה על ד"ם כפרש"י פ' בא עה"פ כי רעה נגד פניכם עיי"ש הכוונה בהסתלק