ייטב לב במדבר תשמז

על פני קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים כו' ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים רנב"פ הוי' ליה ההיא גינתא כו' ולא צמח בעא רחמי אתא מיטרא וצמח א' היינו דר"א פרש"י שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ולכאורה זה בחינת גאות לומר על עצמו שהקב"ה מתאוה לתפלתו, וביארתי הדבר עפמ"ש בזוהר פרשת תולדות כ' שנין אשתהי יצחק עם אתתיה ולא אולידת עד דצלי צלותיה בגין דקודשא ב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא מאי טעמא בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאצטריך בצלותהון דצדיקייא, וכוונת דבריו הקדושים למ"ש בספר אהל יעקב פרשת לך שזה שאמר הכתוב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שישועתו וחסדו יתברך איננו על אותו זמן בלבד כי אם לכל עת ולכל חפץ אפי' לאחר זמן אותן הנפלאות והנם מוכנים ועומדים וחסדיו לא ימוש, וז"ש הכתוב ה' בעזך ישמח מלך על ישועת עצמו ובישועתך מה יגל מאד על העתיד ולכן גמר אומר לפרש כי תאות לבו נתת לו לעצמו וארשת שפתיו בל מנעת סלה כלו' מה שפעל בתפלתו שמור לנצח וזה שא' הכתוב פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון עכ"ד, וז"ש רנב"פ מדרך ענוה היינו דר"א ר"ל שע"י תפלתו של אדם הראשון נושע גם הוא להקשיב בקול תפלתו דמה שקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים הוא למען יושעו הבאים אחריהם בימין צדקם כאמור. והנה איתא בגמרא משה רבינו לא מת שנא' ויהי ש"ם בהר ונא' וימת ש"ם מה להלן בהר עומד ומשמש (כלומר מתפלל ובזה הוא משמש) אף כאן עומד ומשמש. נ"ל ביאור הדברים כי עיקר צדקתו של משה היה שהתפלל תמיד על בני ישראל ומסר נפשו עליהם עי' זוהר פרשת נח דף ס"ז ע"ב תא חזי מה בין משה לשאר בני עלמא כו' וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ומסתמא גם עתה עומד ומתפלל תמיד על עם בני ישראל וכבר אמרו חז"ל אין עמידה אלא תפלה, וז"ש מה להלן בהר עות"ד כלו' מתפלל ובזה הוא משמש אף כאן אחר וימת עודנו עומד ומתפלל ובזה משמש במרים [והיינו דכתיב ואברהם עודנו עומ"ד (ומתפלל גם הוא) לפני ה']. והנה א' חז"ל במסכת תענית תן בזכות משה באר בזכות מרים ענן בזכות אהרן מתו מרים ואהרן נסתלקו וחזרו בזכות משה, וז"ש ומש"ם כלו' גם בהיות משה במרום שעל זה נא' וימת שם לגז"ש דשם שם מהר בארה נתעורר הבאר ומעין הישועה, הוא הבאר אשר א' ה' למשה אסוף את העם (כלו' אפילו אחר שתאסף אל עתך עכ"ז) ואתנה להם מים וז"ש ענו לה באר חפרוה שרים (משה ואהרן ע"כ) כרוה נדיבי העם הם צדיקי דור ודור כי המתחיל נקרא חופר והמוסיף נקרא כורה כמאמר חז"ל לי ביא כורה אחר כורה, במחוקק (זה משה) במשענותם זה להם למשען לחם ומים וז"ש רש"י כל נשיא ונשיא מושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין כלו' בכל דור ודור נובע מהבאר מקור הפרנסה. ובכן נבא אל ביאור המדרש דקשיא ליה אומרו אחר תאסף דהול"ל אחר כן תאסף וגם מה שא' דוד ישמח ירחץ לשון עתיד, ולכן מפרש כוונת המקרא נקום לקחת בני ישראל מאת המדינים (גם אחר) תאסף אל עמך כי כל המיצר לישראל ועושה עמהם ריב ומדו"ן הוא בכלל מדיני"ם, ועל משה לנקום נקמתו מהם ופעולתו קיים לעד ולדורות, ועז"א המדרש שזה שא' הכתוב ישמח צדיק (לעתיד) כי חזה נקם נקמת מדין, פעמיו ירחץ גם לעתיד) בדם הרשע זה בלעם, ומה שהיה אז הוא שיהיה שבכל דור ודור עומדים עלינו והקב"ה מצילנו מידם ונוקם מהם נקמת בני ישראל, וזה שגמר אומר ויאמר אדם אך פרי לצדיק (זה משה שזה פריו אשר) אך יש אלהים שופטים בארץ גם עתה וככל הנא' למעלה: עוד יתבאר המד' ישמח צדיק זה משה כי חזה נקם כו' עפימ"ש האלשי"ך עה"פ אלקים יתננו ויברכנו כלו' אם מדה"ד יסכים עם מדה"ר ויחננו ויברכנו אז יאר פניו אתנו לזולתנו וגם סלה כי הוא ישועה נצחית ואני מוסיף שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם, והוא כאשר ישאל דבר מאת האלקים לא יכוון להנאת עצמו כ"א למען יתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתי למעני כ"א לדעת בארץ דרכך וגו'. ובזה אני מפרש מאמרנו בזמירות ברוך הוא אלקינו (דייקא) אשר טוב גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו הגדי"ל לנ"ו גימ' אלקי' שנהפך לבחי' גדולה אז אלה וכאלה יוסיף עמנו לעתיד ולזולתינו כי אין כוונתינו למעננו כ"א להגדיל שמו וגו' וזהו ואני תפלתי "לך ה' וגו' כלו' לכבודך לא למעני אז אלקים ברב חסדך נמתק אלקים ברב חסד ענני באמת ישעך ישועה אמתית המתקיים לעד וגם לזולתנו. והנה כבר פי' האלשי"ך שא' ה' נקום נקמת בני ישראל וגו' וידבר משה אל העם לאמר וגו' כלו' שלישראל ראוי לאמר