ייטב לב במדבר תשמד

אבריו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום אם בפה ולשון נשמר ונזהר מחטא אזי אפי' חטא עד כמעט כלות רוח החיוני ובא לגדר וגבול מת סמוך למיתה כאומרם רשעי' בחייהם קרוים מתים: עכ"ז יש סם המעורר כח החיוני והוא התשובה והחרטה ועזיבת החטא ווידוי פה בתפלה ותחנונים. והן הן דברי הרוכל מאן בעי למזבן סם חיים כי' עד שהוציא ספר תלים והראה מי האיש החפץ חיים וגו' העיקר נצור לשונך מרע וגו' סור מרע עזיבת החטא כלו' במה שנוצר לשונו מרע יש לו מליץ לפני המלך בוידוי ותחנונים לבקש רחמים לעורר כח החיוני של כל האברים כאמור. עוד נקדים מה שאמרתי פי' הכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. הנה א' חטאתיכם ולא עונותיכם. גם מאמר המשורר חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה הנה כפל עון חטאתי, והוא עפ"י דברי מוזלה"ה בפ' ישמח משה פ' נצבים שהמליץ טוב בעד כל ישראל ואסמכו' עה"פ ונסלח וגי' כי לכל העם בשגגה כי לכאורה יקשה מאוד על עוברי עבירה ממ"נ אם באותו שעה מאמין ויודע שהבורא ב"ה צופה ורואה במעשיו איך אפשר לחטוא ולהמרות עיני כבידו הלא אם הי' אדם חשוב לפניו הי' בוש מעשות כדבר הזה כש"כ לפני ממה"מ הקב"ה ואם ח"ו אינו מאמין. זה קשה מהראשון כי מי זה אשר בשם ישראל יכונה אשר לא ימסור נפשו לבלי לכפור. ואין תירוץ לזה רק מאמר חז"ל א"א חוטא אא"כ נכנס בי רוח שטות כלו' ואין קושי' על סוטה כי באותו שעה שוכח מכל זה ואינו שם על לבו כלל שהשי"ת צופה והכל גלוי וידוע לפניו והוא עומד עליו וא"כ אינו אלא מוטעה ושוגג ושכוח כי באמת אחר שנזכר על הדבר שהשי"ת ציפה יריאה מתנחם ומתחרט על העבר והן הנה דברי הכ' ונסלח וגו' כי לכל העם (אפי' המזידים) בשגגה עכ"ד, ולדעתי זש"ה יכפר עליכם וגו' מכל חטאתיכם כי אפי' העון המזיד אינו אלא חטא שוגג כי לפני ה' תטהרו כלי' בודאי אם הייתם נזכרים בשעת מעשה שאתם לפני ה' אז בודאי תטהרו מחטא אע"כ שהי' הדבר שכוח מלבכם שאתם לפני ה' וא"כ אינו אלא חטא וז"ש דוד המע"ה חטאתי אודיעך ועוני וגו' אמרתי אודה עלי פשעי לה' [שחטאתי בשוגג ובמזיד אמנ'] ואתה נשאת "עון "חטאתי "סלה ר"ל שאתה חושב גם העון רק לחטא שוגג מטעם האמור ועי"ז תשא עוני ותמחול לי על כל דבר פשע ועון: ובזה אני מבין הא דאי' בגמ' פ' א"ל הממונה דף ל"ו ת"ר כיצד מתוודה עויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות ב"י ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר נושא עון יפשע וחטאה דברי ר"מ וחכמים אומרים כו' ומאחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתודה על השגגות אלא כך היה מתודה חטאתי ועוותי ופשעתי כו' אלא מהו שא' משה נושא עון ופשע וחטאה א' משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות פרש"י וה"ק נושא עון ופשע כחטאת שוגג. נ"ל דה"פ בשעה שעושים תשובה הרי מחשבתם ניכרת כי בעת שחטאו לא הי' אלא מכח שכחה א"כ לא יחשב להם הזדונות כ"א כשגגות אשר יותר נקל למחול עליהם ובזה ניחא נמי מה דקשה מה יענו חכמים על הקרא דוהתודה עליו את כל עונות וגו' לכל חטאתם ולמ"ש ניחא דה"ק קרא והתודה עליו את כל עולות בני ישראל ואת כל פשעיהם [להמליץ בעדם שכל זה אינו רק] לכל חטאתם מכח מה ששכחו ושגגו וכבר כתיב בתורה הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' כי לא ישא לפשעכם משמע אבל נישא לחטא שוגג וז"ש שובה ישראל וגו' כי כשלת "בעונך שגם העון אינו אלא כושל ושוגג, ועל זה אמר קחו עמכם דברים [דברי מליצה לומר שאינו אלא מכת שכחה ושוגג) ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וגו' (ולא יחשב העין רק שוגג וממילא) ונשלמה פרים שפתינו שיחשב כאלו הקרבנו קרבן הבא לכפר שגגה והבן, אמנם כל זה אם שומר פיו מחטוא בנדרי' ודבורים האסורים אז יש לו מליץ בעדו לומר כי שוגג הוא, משא"כ אם חוטא בפיו בנדרים ודיבורים האסורי' אז אין לו מליץ ח"ו: וז"ש את אשר תדור שלם וגו' אל תתן את "פיך לחטיא את בשרך (כי אם תחטא בפיך אז) ואל תאמר לפני המלאך [הנושא לחטא שוגג] כי שגגה היא (וא"כ) למה יקצוף האלקים על קולך וחבל (עי"ז) את "מעשה ידיך ע"מ שעשית בכלי המעשה והבן, והן הן דברי הילקוט אל תפרצו בנדרים כו' והתועל בשבועות אין לי מחילה כי' שנא' כי לא ינקה ואז"ל אפי' לשבים ומתתרטים והטעם כי אין מליץ בעדו לבא להתחנן לפני המלך כי המלין בעצמו חטא וזש"ה איש כי ידור נדר וגו' לא יחל דברו, והטעם כי ככל ר"ל כל מה שיעשה לחטוא בא' מהנה היוצא מפיו (וידוי ותחנונים) יעשה