ייטב לב במדבר תשמג

ע"י שליח כמו ויאמר ה' לה (ונ"ל דהיינו בחי' כה) אבל וידבר הוא בחי' זה הדבר דבור של חבה בחי' פא"פ אדבר בו. וזה האיכא דאמרי שהביא רש"י תענית למ"ד עיי"ש. נמצא תלי' דבור של "זה הדבר ושל "כה בכחן של ישראל אם מכשירין מעשיהן אז מדבר הנביא בבחי' זה הדבר משא"כ אם אין מכשירין מעשיהם אז מדבר רקבבחי' כה. וזה שאמר להלן "כה עשו אבותיכ' בשלחי אותם כו' כלו' גרמתם לי לדבר רק בבחי' כה, וז"ש בחי' זכה תאמר לבית יעקב ע"י בית יעקב מדרגה פחות' אלה הדברים (היינו בחי' זה הדבר) אשר תדבר (הוא) אל בני ישראל ע"י בני ישראל מדרגה גדולה כי הדבר תלוי במעשיהם וז"ש וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל (כלו' במעשה בני ישראל תלוי) לאמר [להם[ "זה הדבר הנוסף על בחי' כה כאמור: י' יתבאר אומרו לאמר זה הדבר וגו' איש כי ידור נדר וגו' ככל היוצא מפיו יעשה, בהקדם לפרש מה דכתיב למעלה מן הענין אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם, כי כתיב ונשלמה פרים שפתינו וחז"ל אמרו כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה שנא' זאת התורה לעולה למנחה כו' ועד"ז פירשי לאמר [באמירה בעלמא] זאת תורת העולה (פרשת עולה) הוא (עצמו) העולה ונחשב כהקרבה במעשה. ומטעם זה תקנו חז"ל לומר תמידין ומוספין של כל יום ויום ר"ח ושבת ומועד דבר יום ביומו כי בעת אומרו ומקבל עליו לעשותו בזמנו בעת יבנה ביהמ"ק ב"ב נחשב לו למעשה ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה כאלו עשה במעשה ממש. וז"ש אלה תעשו לה' במועדיכם (אפי' בזמן חורבן ביהמ"ק וא"א לעשותן בפועל ממש אך) לבד מנדריכם ונדבותיכם (ממה שאתם מנדרים ומנדבים) לעולותיכם ולמנחותיכם כו' להביאם בזמנן כי יבנה המקדש בזה עצמו תעשו אותן. ועל זה גמר אומר וידבר משה כו' לאמר (באמירה בעלמא) זה הדבר אשר צוה ה' (לעשותו בזמן ביהמ"ק) איש כי ידור נדר וגו' לא יחל דברו שלא יעשה דבריו חולין כ"א הוא מוכן ועומד לקיים מאמרו בזמנו אז ככל היוצא מפיו ענין הקרבנות] יעשה בפועל ממש כי אמירתו לגבי' ומחשבתו תחשב לו למעשה: יא יתבאר אומרו בכפל לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ובילקוט זש"ה טוב אשר לא תדור כו' א"ל הקב"ה לישראל הי' זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן כי כל הפורץ בנדרים סופו למעול בשבועות והמועל בשבועות אין לו מחילה עולמית שנא' כי לא ינקה ה' כו' ובקהלת א' שלמה הע"ה טוב אשר לא תדור וגו' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך: נראה לפרש מקראי קודש אלי כי איתא בגמ' ובמד' פ' מצורע מעשה ברוכל א' שהי' מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים כו' עד הוציא לו ספר תלים והראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים וגי' מה כתיב בתרי' נצור לשונך מרע וגו' ואף שלמה א' שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו עי"ש ביאור הדבר עפ"י דאי' בספרי' מוסר השכל לשמור פיו ולשונו מדבור האסור ומדברי' בטלים עפ"י משל לא' או לרבים שחטאו והרימו יד נגד המלך ועתה מתנחמים על מעשיהם ורצונם לפייס את המלך ולבקש ממנו מחילה וסליחה אולם בושים ונכלמים לבא בעצמם תיכף ומיד לפני המלך בלתי כי ישלחו מקודם איש היוצא ונכנס בבית המלך להיות שליח ומלאך מליץ להמליץ טוב בעדם ואח"כ ייכלו לגשת אל המלך אמנם זהו אם המליץ חף מפשע אבל אם גם המליץ מרד במלך שוב אבדה תקותם ומאין יבא עזרם לבא לקרב אל המלך הנמשל כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא בא' מאבריו אך אם מתנחמים ועוזבים את פשעיהם יש לזה תקנה כדכתיב והתודו את חטאתם ולבקש בפה מחילה וסליחה והפה הוא היוצא ונכנס בבית המלך לעמוד ולהתפלל ולזמר זמירות ותשבחות והוא המליץ בפני המלך שליח מאת כל האברים, אמנם זהו אם לא חטא בשפתיו ופיו ולשונו נצר מרע אבל אם לא שמר פיו ולשונו וגם הפה והלשון מרדו במלך מי יבא לפני המלך להתחנן כמאמר החכם פה דובר נבלה איך ידבר לפני שוכן זבולה ושוב אבדה התקוה והפתח נעול לא יוכל לצאת ולבא אל המלך אשר ע"כ מי זה האיש החכם ויבין את זאת נבון וידעון ישמור פיו ולשונו לבלי לחטוא בשפתיו עכ"פ ואז והי' כי יחטא ואשם ח"ו באחד משאר אבריו יוכל לחזור ולהתקרב אל המלך ע"י המליץ הוא הפה ולשון בתפלה ותחנונים: והנה מבשרי אחזה אלקי כמו בחולי הגוף אם נחלה עד כמעט כלות הנפש יש סם המעורר כח החיים הנקרא בל"א פי"זם וכדומה לעורר כח החיוני לחזקו ולאמצו כ"כ בחולי הנפש אם ח"ו הרבה לחטוא בכל