ייטב לב במדבר תשמא

ה' כלו' שב"י יאמרו שצוה ה' זה הדבר שיהיו אלו ראשי המטות ומאת ה' יצא להקים אותם ראשים על העם, ומי כדאי להאי איצטלא ע"ז אמר איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על "נפשו כלו' רצונו של ה' הנזכר (כד"א נשבע ה' צבאות בנפשו פי' ברצונו) והוא ית' לא יחל דברו [של הנודר ונשבע] ככל היוצא מפיו (של זה) יעשה השי"ת הוא איש הראוי להאי איצטלא להיות ראשי המטות לב"י כאמור: ד' יתבאר אומרו "לאמר גם כפל מלות שונות לא יחל דברו ככל היוצא וגו' ע"ד הפשוט י"ל עפימ"ש החיה"ל שער עה"א כי כל מעשי בני אדם ודבורם אינם יוצאין מכלל צווי ואזהרה כי כל מה שיוצא מגדר די הסיפוק במעשה או בדבור הוא בכלל אזהרה כי כבר אמרו ודברת בם ולא בדברים בטלים ומה שעושה או מדבר בתורה ותפלה או ההכרח לצורכי אדם הוא בכלל מצוה עיי"ש והנה קיי"ל חסמה בקול לוקה דעקימ' שפתי' הוי מעשה, ומזה יצא מוסר השכל לשמור דבורו לא מיבעי' מדבור האסור לצנות ורכילות שקר ניבול פה וכדומה אלא אף גם מדברי' בטלים היוצא מדי הסיפוק כי הדבור כמעשה ממש, וז"ש וידבר משה וגו' לב"י "לאמר (רק) זה הדבר אשר צוה ה' כלו' די הסיפוק שהיא בכלל צוה ה', איש כי ידור נדר וגו' ר"ל שירצה לנדור נדר לעשות גדר לעצמו, ראשית דבר לא יחל דברו שלא יוציא דבריו לחולין היינו שלא לצורך, והטעם ככל היוצא מפיו יעשה כי עקימת שפתי' הוי מעשה וכמו שצריך להשמר עצמו מעשות מעשה בלתי רצוי' והיוצא מגדר הסיפוק כ"כ צריך לשמור הדבור שהוא כמעשה ה' א"י ובזה נבין ראשית המקרא וידבר משה אל ראשי המטות כו' כי כתיב הוכח תוכיח את עמיתך, ביאור הדבר עפימ"ש קשוט עצמך ואח"כ קשוט לאחרי' וז"ש הוכח א"ע אח"כ תוכיח את עמיתך כי אז דבריו עושים רושם בלב השומע כידוע, וכמו שאמרו המוציא מחברו להעיר לבבו לטוב עליו הראי'' ואם הוא דובר ואינו מקיים בעצמו אז מוציא דבריו לחולין ולבטלה כי לא יפעל בדבריו מאומה, וז"ש וידבר משה אל ראשי המטות לב"י לאמר שראשי המטות עליהם לאמר לבני ישראל זה הדבר אשר צוה ה' להודיעם זה הדבר שצוה ה' לעשותו או שלא לעשותו ולהזהירם על ככה, ועז"א איש כי ידור נדר וגו' לא יחל דברו שלא יעשה דבריו חולין כלו' שלא ידבר לבטלה ככל היוצא מפיו לחברו יעשה בעצמו דובר ומקיים ואז דבריו יעשו רושם ולא יהי' חולין כ"א קודש לה' והבן (שוב מצאתי כן בס' שמ"י בשם השל"ה) וא"ו יש לפרש עפי"מ שפירשתי לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך, עפי"מ שפי' הבל"ע דרוש ס"ד מאמרם כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים כי הנביא א' על מלך המשיח ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו כלו' מה שבשאר כל אדם יצטרך דבור ואמירה יעשה הוא בלי מוצא שפתי' ומה שיעשה זולתו בכלי המעשה יעשה הוא בדבור בעלמא כי הוא ישפוט דלים לא באמירה לומר איש פלוני זכאי כו' אלא שהוא בעצמו בכל פעולתיו ומעשיו יעשה הצדק והמישור וזה יעשה רושם בלב כל אדם לעשות כמעשהו כדאי' בב"ב סוף פ' חה"ב בר' ינאי דהוי לי' אילן הנוטה לר"ה כו' שדר קצי"ז למחר אתא לקמי' כו' א"ל חזי אי קץ דידי קץ דידך עיי"ש, וז"ש ושפט בצדק הנמצא בו] דלים גם כשיבא להוכיח לא יצטרך לדבר דברי תוכחות וכבושין כ"א והוכיח במישור [הנמצא בו] לענוי ארץ כי יתאמצו להדמות אליו ועד"ז אמר איוב מה נמרצו אמרי יושר ומה יוכיח הוכח מכ"ם, כלו' כמה גדול ועצום היא התוכחה הבא מצד עצמיכם בלי שום דבור כ"א ע"י מעש"ט הנראים בכם הלהוכח מלים תחשובו (לחבר מלין ביופי ומליצה הלא) ולרוח אמרי נואש הוא הבלתי מתקשט ביופי המעשים כו' וזה מאמרם כל מי שיש בו בתוכו] יראת שמי' (אז אפי' אין אימר ודברים) דבריו (ממילא) נשמעים ועושים רושם כאלו הי' תוכחת מגולה עכ"ד הבל"ע, ויותר מזה שמעתי מפי דודי הגאוה"ק מו"ה ארי' ליב זלה"ה מווישניצא לפרש הפסו' ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו' ושרת את אחיו וגו' לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד שהוא לכאורה כפל לשון, אבל הענין כי עיקר עבודת הלוים בשירם ובזמרם בקול וכנור ונבל הי' למען לעורר לבבות ישראל לתשובה בבואם להקריב את קרבנותיהם חטאות ואשמות וכדומה ומבן חמשים שנה נפסל בקול עי' רמב"ן ולא הי' יכול עוד לעשות עבודתו בקול עכ"ז עמד על משמרתו עם אחיו הלוים לעורר הלבבות לתשובה, והענין כי אז בינה יתירה נודעת להם שהם הי' מתבודדים בינם לבין קונם איש על עבודתו לשפוך כמים לבו ושיחו לפני ה' ובאו בקושרות עם כללות לבבי ישראל האחוזים זה בזה ובכן