ייטב לב במדבר תשמ

הוא המחשבה כמו המעשה, ועד"ז אמרי חז"ל כמעשהו מבחוץ כך מעשהו בפנים היינו בפנימותו של אדם וז"ש חז"ל סוף סנהדרין צדיק בא לעולם טוב בא לעולם שנא' ז"ה ינחמנו וגו' רצונם כי' כל צדיק נקרא ז"ה ע"ש שהוא מבפנים כמו מבחוץ, אבל מי שאין תוכו כברו איננו ז"ה הנראה לעינים, וזה שנא' לשמואל קום תשחהו כי ז"ה הוא. והן דברי חז"ל זה הוא בעוה"ז וזה הוא לעוה"ב. עלמא דקשוט עוד יתכוון למה שאחז"ל כי העושה שלא לשמה שכרו בעוה"ז כדכתיב עד שמים חסדך אבל העושה לשמה שכרו בעוה"ב כדכתי' מעל שמים חסדך נמצא העושה שלא לשמה לא נשאר לו שכר לעוה"ב ואיננו מה שהי' בעוה"ז אבל מי שעושה לשמה שכרו לעוה"ב והיינו זה היא בעוה"ז וזה הוא לעולם הבא והבן: ב יתבאר וידבר משה אל ראשי המטות וגו' זה הדבר וגי' איש וגו' ובילקוט זש"ה טיב אשר לא תדור משתדור א"ל הקב"ה היי זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן כו' דיל"ד מה בעי בזה, גם קושי' רשב"ם דלא כתי' וידבר ה' אל משה כמו בכ"מ כ"א וידבר משה וגו' ומתרץ דקאי אמ"ש למעלה אלה תעשי וגו' לבד מנדריכם וגו' וע"ז אמר וידבר משה וגו' לא יחל דברי כלי' לא יאחר מלשון ייחל עוד עי"ש: והנ"ל בזה למאי דאי' בנדרים דף ט' פלוגתא דר"מ ור"י דרמ"א טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם כלי' טיב מזה ומזה שאיני נודר כל עיקר שמא לא תשלם ור"י אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם, ואמרי' שם לחד לישנא דלא א' ר"מ אלא בנדר דחיישי' שמא לא ישלם אבל בנדבה מודה לר"י ולאיבע"א לא א' ר"י רק בנודב ומשלם היינו שאמר הרי זו אבל נודר לא דילמא אתי לידי תקלה, ופריך נדבה נמי דלמא אתי לידי תקל' ומשני ר"י לטעמי' דא' אדם מבי' כבשתו חולין לעזרה ומקדישה וסומך עלי' ושוחטה, וכתב הרא"ש ושמעי' מהא דלא מיבעי לי' לכשר למינדר אי לאשתבועי במידי כו' אלא אי איתא לההיא מידי בידי' ליתיב לי' מיד כו' ובטור ריש הלכות נדרים כתב וז"ל לא ידור שום נדר עד שיעשנו ובב"י מפרש ב' פירושים (א) לא ידור כלל לעשות שום מעשה כ"א יעשה מה שחפץ לעשות ולא ידור דע"כ לא א' ר"י מקדישה אלא בקרבן דא"א בלי קריאת שם אבל בנדבת צדקה א"צ לקרוא שם כלל (ב) אי אפשר לפרש לא ידור שום דבר עד שיהיה מזומן בידו לעשותו ואז מסתמא יאמר הרי זו ולא הרי עלי ועי"ש בב"ח ודו"פ וט"ז. ומבואר בתוס' מנחות דף ס"ח דבמקום שאין בו לאו כ"א עשה בשביל עשה לבד לא גזרי' עי"ש. וז"ש למעלה אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם היינו הרי עלי ונדבותיכם לעולתיכם ולמנחותיכם וגו' כלו' שנודב ואומר הרי זה לעולה או למנחה. א"כ התורה א' לנדור או לנדוב. ועז"א וידבר משה אל ראשי המטות לב"י לאמר "זה הדבר כלו' שמשה הוסיף גדר וסייג מלבי וא' לראשי המטות להודיע לב"י שיאמרו "זה הדבר כלו' הרי זה להקדש או לצדקה וגו' ולא הרי עלי והטעם אשר ציה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה וגו' לא יחל דברו וכיון דאיכא לאו תו איכא למגזר שמא ישכח ולא ישלם. ושמא תאמר גם בנדבה אתי לידי תקלה על זה א' ככל היוצא מפיו יעשה דקאי אלמעלה על נדבות קדשים שמקדישה וסומך ושוחטה והיינו "ככל היוצא מפיו יעשה (כ"ף הזמני) כלי' תיכף כשיוצא מפיו "הרי "זה יעשה וישחטנו וכן בצדקה תיכף שיא' הרי זה לצדק' יתנני לעני, ואי קאי אנדרים ושבועות י"ל לפי' הא' של ב"י דה"ק ככל היוצא מפיו יעשה כלומר ככל מה שרוצה להוציא מפיו יעשה במעשה ולא ידור או ינדוב כלל לענין צדקה והן דברי הילקוט לפרש אומרו זה הדבר לכן מביא פלוגתא דר"מ ור"י דבנדבה מותר וז"ש זה הדבר כלי' יהי' להקדש וצדקה היינו נדבה הרי זו: ג א"י ע"ד אסמכתא כי למעלה כתוב יפקוד ה' אלקי הרוחות וגו' איש על העדה וגו' וכבר אמרו חז"ל שהראה הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו ופירשו הקדמונים שהראה לו תחלה הדור ואח"ז שופטיו לומר שהשופטים הנה הנם לפי ערך הדור וראה משה אשר ברבות הימים יהי' שופטים אשר יהי' מתגרים עליהם ויקשה בעיניהם מדוע הם שופטים ומנהיגי הדור אבל באמת כבר אמרו חז"ל אפי' ריש גרגיתא משמי' אוקמי' לי' ובודאי זכה לזה מכח מעשיו הטובים לאשר היא בחי' צדיק מושל ביראת אלקים צדיק גוזר והקב"ה מקיים הקב"ה גוזר והצדיק מבטל, וכבר מצינו מי שא' נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך ובזה פירשו הקדמונים מאמרם עה"פ את י"א תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע אם יש בך כל מדו' הללו אז בשמו תשבע לומר נשבע אני בשמך הגדול כו' שתרחם וגו', וז"ש וידבר משה אל ראשי המטות (אל ענין ראשי המטות) לב"י לאחר זה הדבר אשר צוה