ייטב לב במדבר תשלח

מטות וידבר משה אל ראשי המטות לב"י לאמר זה הדבר וגו' יל"ד אל ראשי ב"י הול"ל, המטות ל"ל, גם לאמר ל"ל, גם זה הדבר שפת יתר לכאורה: ונ"ל בהקדם לפרש בפ' שמיני ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', והוא עפ"י דאיתא במדרש רבה פ' וארא עה"פ ראה נתתיך אלקי' לפרעה זש"ה שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד וגו' למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליראיו מלך ב"ו אין משתמשין בשרביטו והקב"ה מסר שרביטו למשה שנא' ויקח משה את מטה האלקי' בידו מלך ב"ו אין נקראים בשמו והקב"ה קרא למשה בשמו שנא' נתתיך אלקי' לפרעה עכ"ד ותכלית המכוון מזה למשה כדי שישמע פרעה וישלח את ישראל וז"ש זה הדבר אשר צוה ה' [כלו' בכל התורה] תעשו (אז) וירא אליכם כבוד ה' ר"ל שיחלוק לכם מכבודו להשתמש בשרביטו במטה אלקי' ולקרוא בשמו, והיינו דאיתא במדרש רבה סוף פ' קרח עה"פ ומטה אהרן י"א הוא המטה שהי' ביד יהודה וי"א הוא המטה שהי' ביד משה ואותו המטה הי' ביד כל מלך ומלך וכו' עתיד להיות ביד מלך המשיח ב"ב שנא' מטה עוזך וגו' רדה וגו' עכ"ד פירו' הוא מטה אלקים שבידו לרדות אויבי ה' ולהשוות לבב העם לשוב אל ה', ומזה יצא המנהג שכל נשיא ומלך בישראל מטה בידו לרמז כי מטה אלקים בידו והוא צדיק מושל ביראת אלקים ותכלית הדבר למען תשיג ידו וכחו לנהל את עם ה' על מבועי התור' והיראה לשמור ולעשות ולקיים כי ישמעו לקולו בהזהירו חת העם ללכת בדרכי ה', וענין זה נראה בחוש הראות מי שהוא צדיק מושל וכו' ופועל ישועות בקרב הארץ בתפלתו הקדושה מוראו על הבריות ודבריו נשמעים שהרי רבים צריכים לו וכי יהי' להם דבר באים אליו לבקש עליהם רחמים וז"ש כאן וידבר משה אל "ראשי "המטות לב"י דייקא להראשי' שמטה אלקי' בידם בחי' צדיק מושל תכלית הענין למען לאמר זה הדבר אשר צוה ה' כלו' כדי לאמר זה הדבר צוה ה' לעשותו או שלא לעשותו וגמר אומר (הטעם כי) איש כי ידור נדר וגו' לאסר איסר על נפשו (בדרך עבודתו) לא יחל דברו (אז) ככל היוצא מפיו (בבקשת רחמים) יעשה כלו' יהא פועל ישועה במעשה ועי"ז ישמעו לקולו ואז יכול לאמר זה הדבר וגו' כי הוא מדבר על אוזן שומעת והבן: ובזה יש לפרש שופטים ושוטרים תתן לך דלפי הפשוט שופטי' לחוד ושוטרים לחוד ולדרכנו ירמוז ויא' שופטים שיהי' הם עצמם שוטרי' היינו מושלים (מלשון משטרו בארץ כמ"ש הרא"ם במקומו) פירוש שיהי' השופטים בבחי' צדיק מושל וכו' תתן לך וגו' (ואז) ושפטו את העם משפט צדק ר"ל ינהגו את העם בנימוס הצדק והישר, וז"ש צדק צדק תרדוף פירש"י הלוך אחר ב"ד יפה ר"ל יפה בחכמה וביראה ובמעש"ט למען תחי' וירשת את הארץ כמשמעו, גם ירמוז שע"י תשיג ישועה לאשר תצטרך הן לחיי' והן לירש את הארץ ולא יגעו זרים בנחלתך והבן ועי' מ"ש בספרי ייטב פנים במאמר שירת דודי לער"ח אלול: וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה', איש כי ידר נדר וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה יש להבין אומרו לאמר גם כפל לשון לא יחל וגו' ככל היוצא וגו': והנ"ל בזה כי הנה איתא בגמ' נדרים דף ח' אמר ר"ג א"ר מנין שנשבעין לקיים את המצוה שנא' נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך, והלא מושבע ועומד מה"ס הוא, אלא הא קמ"ל דשרי לי' לאינש לזרוזי נפשי', והנה פליגי הר"ן והרא"ש, דעת הר"ן דדוקא לקרבן אין שבועה חלה על שבועה אבל לענין בל יחל חל, ומש"ה נלחץ לפרש קושי' הגמ' דמאי נשבעתי ואקימה הכי הול"ל דנהי דאימעט מצוה מקרבן מבל יחל לא אימעט, ומתר' דקמ"ל דדבר הגון הוא להשבע לקיים המצוה כו', ודעת הרא"ש דהקושי' כמשמעה דאין שבועה חלה כלל על דבר מצוה אפי' לבל יחל, ומשני הא קמ"ל כו' ולא הוי מזכיר שם שמים לבטלה או דס"ד דאסור שלא יהי' רגיל בשבועות עיי"ש: ולי קשי' לתרוייהו דלהר"ן התירוץ ניחא דודאי מכח דשבועה חלה לענין בל יחל שפיר מזרז נפשי' לקיים המצוה וקמ"ל דדבר הגון הוא להשבע על זה, אבל הקושי' אין משמעות' כפי' הר"ן דלדבריו העיקר חסר מן הספר ולפי' הרא"ש קשי' איפכא דהקושי' כמשמעה אבל התירוץ דקמ"ל דשרי לזרוזי נפשי' אינו מובן כיון דאין השבועה חלה ע"ד מצוה כלל א"כ במה הוא מזרז