ייטב לב במדבר תשלז

שהשרה הקב"ה שכינתו על הר סיני הנמוך וע"ד שפי' משה קבל תורה מסיני מסבת היותו ענו בחינת סיני, וז"ש העשויה בהר סיני רומז בבחינת הר סיני בענוה: וז"ש המדרש מה שצויתי להקריב קרבני לחמ"י לחם הרומז לג' הויו"ת לא שאני צריך לאכילה ושתיה כו' אר"ס י"ג מדות כתוב בהקב"ה שנא' ויעבור וגו' כי הי"ג מדות הן הג' הויו"ת עם הכולל יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי הוי אם ארע"ב (עולה מנין ג' אלהים עם ט"ו אותיותיהן בסוד רג"ע ב"א פ"ו המבואר בסידור האר"י ז"ל, א"י אחורים דאלהים ואחורים דהויה עולה רע"ב אפילו אם ח"ו יהיה דין) לא אומר לך כי לי תב"ל מנין וא"ו פעמים חס"ד להמתיק כל אלהים בב"פ חסד וחד בתרי בטל כ"א לזכותך לעולם הבא, גם ירמוז למ"ש חז"ל בגמרא כל המתפלל צריך שיהפוך פניו אל הכות"ל ופירוש האריז"ל להמתיק ה' אלהים תנין ת"ל בשם הויה העולה כ"ו והיינו כות"ל וזה שא' אם ארע"ב לא אומר לך "כי לי "תבל "ומלואה ר"ת כותל זכי "ומלואה ר"ת כ"ו "לי "תבל ר"ת ת"ל באמצע אלא שרצוני לזכותך שיהיה באתערותא דלתתא על ידך להאירך לעוה"ב כמבואר במדרש בהעלותך בענין הנרות ורמז לזה "תשמרו "להקריב "במועדו ר"ת תב"ל ובאמצע ל"י היינו לרמז לי תבל והבן: תשמרו להקריב לי במועדו במדרש זה שא' הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר שאמר לרבקה הגמיאיני נא מעט מים כדי גמי', ובטן רשעים תחסר זה עשו שאמר ליעקב הלעיטני נא, צדיק אוכל וגו' זו רות שנא' ותשבע ותותר, ובטן רשעים תחסר אלו אוה"ע, והוא משולל הבנה מה ענין זה להכא: ונ"ל דיש לדקדק בקרא גופי' על אומרו קרבני לחמי וגו' לחמי ל"ל וגם מה שאמר במועדו שחז"ל עמדו על זה ודרשו בי' אפי' בשבת אפי' בטומאה, והנ"ל בזה כי התורה בעצמה בנועם אמרי' תאמר לבל יקשה בעינינו בענין קרבנות הניחא בזמן שישראל שרוין על אדמתן וביהמ"ק קיים אבל בזמן שביהמ"ק חרב בעונינו ואין לנו קרבן מה תהא עלינו ובמה נתרצה אל אדוננו אבל כבר אחז"ל פתח במזבח וסיים בשלחן ששלחנו של אדם מכפר עליו, והפירוש הפשוט הוא אם אוכל רק די סיפוק לשובע נפשו אם כי רווחא לבסומא שכיח ועודנו תאב לאכול ומשבר תאותו ומושך ידו ממנו זה נחשב לסיגוף ותענית ומכפר כקרבן כמבואר בסה"ק אבל עוד דברים בגו כי האכילה במקום קרבן ממש כי עיקר הקרבן להעלות הניצוצו' הקדושות שבבהמה ובעוף או במנחה להקריבם לה' וכ"כ אם אוכל רק לשובע נפשו אז מעלה הנה"ק שבתוך המאכל הצומח או החי אל בחי' מדבר וילך בכח האכילה ההוא לדבר בו דברי תורה ותפלה ולעשות מצות ומעש"ט ואז נתעלה הניצוץ הקדוש ההוא אל שורש הקדושה ועי' מג"א סי' וא"ו ס"ק ד', וזה סוד לא על הלחם לבדו (הגשמי) יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' (כת אלקי שבו האומר לו גדל) יחי' האדם כידוע מכתבי האריז"ל, ומבואר בספרים שזה פי' הפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו כי הוא אין צריך אכילה מרובה כי עיקר שבועת' וחיותו מכת נה"ק הרוחני שבמאכל לכן הוא שבע ע"י אכילה מועטת, משא"כ הרשעים שניזונים רק מגשמיות המאכל ע"כ ובטן רשעים תחסר כי צריכים למאכל הרבה כמו בהמה שאכילתה מרובה וזה שאמרה תורה את קרבני (בזמן שביהמ"ק קיים) לחמי וגי' (הלחם שאוכל לפני ה' בזמן שאין ביהמ"ק קיים נקרא לחמי) תשמרו להקריב לי במועדו וגו' כלו' בזמן המקדש ובחורבנו, ועל זמן שביהמ"ק קיים אמר זה האשה אשר תקריבו וגי' שני' ליום וגו' ואח"ז אמר אפי' בזמן שאין קרבן עכ"ז עולת תמיד העשוי' בהר "סיני לריח ניחוח וגו' ירמוז למה שנא' שם ויחזו את האלקי' ויאכלו וישתו ופירשו המפורשים שאפי' בעת שיאכלו וישתו יחזו את האלקים, וז"ש המד' זש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו זה אליעזר שאמר הגמיאיני נא מעט מים כי איני צריך רק מעט ובטן רשעים תחסר זה עשו שא' הלעיטני נא כי הוא צריך הרבה, וידוע כי שרו של עשו הוא היצה"ר ואם האדם משבר תאותו נחשב לקרבן והבן: