ייטב לב במדבר תשלו

במדבר אתתלתא דחורבן הבית, ב') מאמרם ז"ל שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שכשיהיו קוראים סדר הקרבנות שתעל' הוא עליה' כאלו הקריבו לפניו ונ"ל שהוא מדה כנ"מ כמו שרצה אברהם אבינו לשחוט את בנו ונאמר לו אל תשלח ידך וגו' ונחשב לו הרצון ומחשבתו הטובה כמעשה שנאמר יען אשר עשי"ת את הדבר הזה וגו' זכות זה עומדת לעד לזרעו אחריו שבשעה שקוראים בסדר הקרבנות ומקבלים ע"ע להקריבם בעת שיבנה בהמ"ק ב"ב מחשבתם הטובה הקב"ה מצרפה למעשה ומעלה עליהם כאלו הקריבם. וכן הוא במדרש תנחומא פ' צו א' שמואל ב"א א' הקב"ה לישראל אע"פ שבית המקדש עתיד ליחרב וקרבנות בטלין לא תשכחו עצמיכם מלסדר קרבנות אלא הזהרו לקרות בהן ולשנן בהן ואם תעסקו בהן מעלה אני עליכם כאלו בקרבנות אתם עסוקין עכ"ל, וכן א' חז"ל בגמרא כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ועד"ז תירצו המפורשים הא דכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש וכי אפשר לו לאדם לקיים כל התרי"ג מצות הלא יש כמה מצות שאינם באים לידו ובפרט מצות התלויות בארץ בזמן הגלות אלא ע"כ ע"י שעוסק בתורה ומקבל עליו לעשות אם תשיג ידו מעלה עליו הכתוב כאלו עשה, וכדאיתא בספרי בפרשת ציצית למען תזכרו ועשיתם זכירה כמעשה, ועפ"ז ביארתי בפ' שלח המד' שניר כעדר הקצובות וגו' רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת. שכלם מתאימות וגו' שכלם דייקא מתאימות ומשלימות הנפש וא"כ איך אפשר לקיים הכל על זה א' כחוט השני שפתותיך שנא' ויען כל העם וגו' כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ואיך אפשר לעשות כל אשר דבר ה' הא יש כמה מצות שאינם באים לידו לעשותם אלא הכוונה למה שנא' שם להלן ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה (ע"י) ונשמע נקבל עלינו לעשותו והקבלה נחשב למעשה: ומזה נשכיל כי עסק הקרבנות בזמן חורבן הבית נחשב כאלו הקרבנו במועדו והן הדברים הנאמרים במקראי קדש וזה ענין הסמיכות שא' ה' אל משה עלה אל הר העברים וגו' ונאספת וגו' וזה הוא אתחלתא דחורבן ע"כ וידבר ה' וגו' צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו' תשמרו להקריב לי במועדו ושמא תא' בזמן שאין בית המקדש קיים מה נעשה על זה א' ואמר"ת להם זה האשה אשר תקריבו לה' וגו' כלו' שתאמרו בפה עסק הקרבן תמיד שנים ליום עלה תמיד (בזה עצמי) את הכבש אחד תעשיה (נחשב עשיה ממש) בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וגו' עולת תמיד העשויה כלו' מה שנחשב ע"י הקבלה בלב כאלו היה הקרבת עולת תמיד במעשה ענין זה הוא העשויה בהר סיני לריח ניחוח כלו' מה שאמרו בהר סיני כל אשר דבר ה' נעשה (ע"י) ונשמע היה לריח ניחוח אשה לה' שנחשב הנשמע והקבלה למעשה והוא שעמדה לאבותינו ולנו כי האמירה והקבלה כמעשה, ונשלמה פרים שפתינו וכיון שבזמן בית המקדש הקריבו במעשה עתה שבעונותינו הרבים חרב בהמ"ק בזה בחר ה' באמירה ע"ד חישב לעשות כו': את קרבני לחמי וגו' במדרש תנחומא א' הקב"ה למשה אמור לישראל לא שאני צריך להם אמרתי להקריב קרבנות כל העולם שלי הוא וכו' וכן הוא אומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ארוב"ס כל מה שצויתי להקריב קרבני לחמי לא שאני צריך לאכילה ושתיה כי' אר"ס י"ג מדות הרחמים כתוב בהקב"ה שנא' ויעבור ה' על פניו וגו' יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי הוי אם ארעב לא אומר לך: נ"ל ביאור הדבר כי שורש הקרבן מבואר בזוהר כי הוא לקרב המדות ולמזג אותם ולהמתיק תוקפא דדינא בבחינת חסד ורחמים ושורש המתקת הדינים הוא ע"י ג' הויו"ת העולה לח"ם שיש בהן י"ב אותיות ועה"כ י"ג והיינו י"ג מדות הרחמים כמבואר בספרים הקדושים וזה שא' את קרבני לחמ"י וגו' לחם המתקת הדינים תשמרו להקריב "לי "במועדו ר"ת ל"ב ירמוז למ"ש ברע"מ פ' זו קב"ה לא נטיל אלא רעותא דלבא ותבירא דיליה הה"ד זבחי אלהים רוח נשברה ל"ב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כוונתו שע"י לב נשבר גם המדת הדין נמחק וז"ש חז"ל גדולים נמוכי רוח יותר מכל הקרבנות שנא' זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ופירשו המפורשים כי קרבנא לא אתקריב אלא לשמא דהויה אבל רוח נשברה הוא זבח גם לאלהים כי נמתק לרחמים וז"ש "את "קרבני "לחמי ר"ת עולה מנין ענו"ה ובזה מכניע כח קל"א מנין שם הסט"א הוא סמא"ל העולה כך בסיד שאמרו בב"מ ריש פרק א"נ התולה קל"א אילן בבגדו וכו' וזה שא' "תשמהו "להקריב ר"ת ת"ל מנין ה' פעמים אלהים "לי "במועדו ר"ת ל"ב. על ידי לב נשבר וזה שא' עולת תמיד העשויה בהר סיני ערש"י נלחץ בזה. ולדרכנו יאמר כי עיקר עולת התמיד מי שיש לו רוח נמוכה ונפש שפלה בחינת ענוה הנלמד ממה