ייטב לב במדבר תשלא

ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (הרי שכר עדי עד) תחת אשר קנא לאלקיו [שהוא א"ס] ויכפר על ב"י לבל יסתלק קדושתו מעליהם וזאת תורת המסורה בפ' וארא לכן אמור לבני ישראל אני הוי' המורה על היותו א"ס לכן אמור הנני (בבחי' זו) נותן לו את בריתי שלום וגו' וז"ש המד' בדין הוא שיטול שכרו לעולם מדה במדה כאמור: ותקרבנה בנות צלפחד וגי' למשפחת מנשה בן יוסף וגו' ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברי' כבר עמד המד' על זה מה ענין זה לפרשת נחלות והנ"ל בהקדם הא דאי' במד' ר"פ שמות כי שמות השבטים מורה על שם גאולתן ראובן שנא' ראה ראיתי וגו' יוסף ע"ש שעתיד הקב"ה להוסיף לגאול את ישראל מן המלכיית כשם שגאל אותם ממצרים דכתי' והי' ביום ההוא יוסיף אדנ' שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו' ויש להבין הטעם שרמז בשם יוסף דוקא הגאולה העתידה וגם להבין לשונו שא' שעתיד הקב"ה להוסיף לגאול כשם שגאל אותם ממצרים, הנה אומרו כשם וכו' שפת יתר הוא: ואען ואומר עפי"ת שאחז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה א"כ אם נזכה יהי' הגאולה ע"י אתערותא דידן אבל אם ח"ו לא נזכה אז תו' הגאולה למענו כדכתיב ויגאלם למען שמו ובחסדו ית' שלא משוה"ד כמו בגאולת מצרים שהי' בלא שום זכות כדכתיב ואת ערום וערי' ואעבור עליך וגו' והנה לכל דבר צריך להיות מקודם פועל דמיוני כמ"ש הרמב"ן פ' לך ונראה כי פועל הדמיוני לזה הוא מה שמצינו גבי יוסף דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו פרש"י שהוא הכירם שהם אחיו וריחם עליהם הגם שהם לא הכירוהו לנהוג בו אחוה עכ"ז נכמרו רחמיו עליהם הנה יתר מרעהו צדיק זה יוסף כש"כ הבורא ית' שראוי לו לרחם על ישראל הנקראים אחי ורעי גם בשעה שאינם נוהגים בו אחוה והבן א"כ ענין יוסף ואחיו הי' פיעל דמיוני על גאולת מצרים ועל גאולה העתידה שיהי' לבינו מובטח אף אם גם ת"ו לא נהי' זכאים וכדאי' להגאל עכ"ז יוסיף וירחם עלינו ויגאל אותנו וירום קרננו כמו שריחם יוסף על אחיו. וז"ש המד' יוסף ע"ש שעתיד הקב"ה להוסיף תוס' יתיר' לגאול אותנו אפי' בזמן שלא נהי' כדאי' בזכותנו כ"א כשם שגאל אותנו ממצרים שלא הי' בידינו תורה ומצות דכתיב והי' ביום ההוא יוסיף אדנ' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר וגו' כלי' שיהי' רק בחי' שירים רעועות וגרועות חלושים בלא מעשים טובים (ע"ד שפרש"י בפ' ויצא על צאן לבן הנותרו"ת שאינן אלא שירים) וזה שרמזו חז"ל במאמרם גדול יום קבוץ גליות כיום שנברא בו שמים וארץ לומר כמו שהי' אז בלי אתערותא דלתתא כ"כ יום קבוץ גליות בעתה והבן ובכן נבא אל ביאור הסמיכות כי מה שצוה ה' שיהי' הבן יורש את אביו ובת במקום בן אינה יורשת הטעם מובן כי כבר אמרו ברא מזכה אבא כי הוא בן ברית ובן תורה וחייב בכל המצות ע"כ כיון שבא לאביו זכות מידו בדין הוא שיטול שכרו וירשנו, משא"כ בת אין בה לא ברית ולא תורה ולא מצות שהזמ"ג ע"כ איננה תזכה לאבא ע"כ אינה נוטלת ירושה במקום שיש בן. אמנם אם לא נשאר בן אמרה תורה לתת ירושה לבתו או לאחד מקרוביו בלא שום זכות נצחת מהם כיון שמ"מ קרובים זה לזה וזה הי' מדתו של יוסף שהכיר את אחיו וריחם עליהם בלא זכות דידהו נגדו והבן, ע"כ נאמרה פרשה זו ע"י בנית צלפחד ממשפחת יוסף, ומזה נדע ונשכיל אפי' בזמן שישראל ח"ו אין בהם תורה ומעש"ט והם תשושי כח כנקבה וכבת עכ"ז בדין הוא שיטלו חלק ירושתן ונחלתן אשר מאבותיהן הוא א"י וכדאי' במד' שלח עה"פ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם מה שקורא אותו ארץ מושבותיכם אחר הקב"ה חיירם נתתי אותו לאברהם ליצחק וליעקב והבן יורש את האב, ובכן לבנו בטוח כי בודאי יוליכנו ה' מהרה קוממיות לארצנו ונחלתנו ויושיענו ויגאלנו למען שמו אף אם לא נהי' כדאים ח"ו רחמנא ידכר לן זכותי' דיוסף ומדתו והנה איתא במד' אלמלא הי' משה נכנס לארץ לא היו גלו מארצם ולא נחרב ביהמ"ק ולא שלטה בהן כל אימה ולשון אך מאחר שמת משה הי' מה שהי', ובגמ' מגילה אחר הדברים האלה גדל המלך וגו' אחר שבא הרפואה קודם למכה ולפי"ז מובן הסמיכות שא' לאלה תחלק הארץ בנחלה ירושה תאבות ותקרבנה בנות צלפחד וגו' והעברתם את נחלתו לבתי בלי זכותא דידה כמדתו של יוסף וגמר אומר והיתה לב"י (זאת הענין) לחקת משפט כלו' לירש א"י מאבותיהן גם בהיותם מכוני' בשם בת וכ"כ יגאלנו ה' מכח רחמנותו בלא זכות וכיון שהקדים הרפואה אמר אח"כ עלה אל הר העברים וגו': עוד ים לפרש ענין הסמיכות בהקדם הנאמר בפ' ויחי בענין אפרים ומנשה וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו' שכל את ידיו כי מנשה הבכיר וגו' ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, פרש"י שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל