ייטב לב במדבר תשל

זה טוב לבריות] בקנאו את קנאתי וגו' טוב לשמים, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום שכר עולם הזה] והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם הובטח שיהי' זרעו כהנים עובדי ה' היקר מכל חיי עוה"ב כמו שאחז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וגמר הטעם תחת אשר קנא לאלקיו (טוב לשמים) ויכפר על ב"י טוב לבריות וז"ש בדין הוא שיטול שכרו כפל כאמור: א"י לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום בהקדם הא דכתיב במגילת רות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו שהוא כפל לשון גם להבין אומרו מעם ה' ולא א' מה', כי הנה העקרים (מ"ד פרק ל"ו) חקר בענין שכר ועונש אם הדין נותן שיהי' שניהן זמני לפי ערך העושה והעובד שהוא ב"ת או לפי ערך הנעבד ית' שהוא בלתי ב"ת והרי שנינו שהעונש על הרוב זמני משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ולפעמים נצחי כמו שאמרו בר"ה דף י"ז על קצת רשעים שנידונים לדורי דורות וכן בשכר על רוב נצחי כמו שנא' לעולם ירשו ארץ ולפעמים זמני כמ"ש ומשלם לשונאיו אל פניו והעל' כי שוה"ד נותן שיהי' השכר זמני לפי ערך העובד, והקב"ה רב חסד ומשלם לעושי רצינו שכר נצחי ובעונש להיפך עיי"ש: ואולם מאת מוזלה"ה קבלתי בזה לכו"מ שאחז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה אבל מחשבה רעה אינו מצרף זולת בע"ז שנא' למען תפוש את בית, ישראל בלבם ובכן אתי שפיר כי מי שאיני עובד רק במעשה שכרי בגבול ותכלית בעוה"ז, אבל מי שעובד את ה' במעשה ובמחשבה זכה ובלב תמים ורצונו לעבוד את בוראו במס"נ ריחו ונשמתו בשביל קדושתו למסור עצמו ואת זרעו אחריו ע"ע בשביל שיתקדש שמו ית' וחושק ומתאוה בלב ונפש לעבוד את בוראו בעבודה שאין לה סוף ותכלית עדי עד. אלא שהגוף שהוא ב"ת והגשם יעצרוהו מזה מלהביא הדבר מכח אל הפועל כי איננו אי לעד לכן ה' החוקר לב וצופה ומביט מחשבתי הטובה לעבוד עבודה שאין לה סוף ותכלית מעלה עליו כאלו עשהו ממש, וא"כ בדין נותן לו שכרו נצחי עד אין סוף ותכלית וז"ש כי אתה (בלתי ב"ת כ"כ בבחי' זו) תברך צדיק ה' [לשלם לו שכר נצחי כי] כצנה רצו"ן תעטרנו שרצון הצדיק לעבוד עד אין סוף ואין תכלית עכ"ד ודפת"ח, ובזה פירשתי (פ' חיי) המד' בטעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי כבר אמר שלמה האמנם ישב אלקים על הארץ הנה השמים ושמי השמי' לא יכלכלוך וא"כ לכאורה קשה להבין הלא האדם בעל גבול ותכלית ואיך הקב"ה שהוא א"ס משרה שכינתו בתוכו, אבל עפ"י האמור הדבר נכון כי רצון הצדיק לעבוד את בוראו בלי סוף ותכלית ולכן ע"י מקור הרצון הטוב יכול לדבק א"ע בא"ס ב"ה ולהיות מרכבה לשכינתו ית' כי מצא מין את מינו כביכול וז"ש ישראל נעשה ונשמע שהקדימו עשי' לשמיעה ובזה גילו דעתם שבטלו רצונם נגד רצונו ית' ורצונם לעשות רצונו עד אין סוף כי הלא לא שמעו כלל מה שיצוה אותם ואף אם הוא יותר מיכולתם קבלו עליהם, והן דברי המד' בשעה שא' ישראל נעשה ונשמע מיד א' הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והבן: וז"ש ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל, כלו' לא לפי ערך העובד כ"א לפי ערך ה' שהוא א"ס, והטעם אשר באת לחסות תחת כנפיו כלו' קבלת עליך לחסות בצלו ולשמוע בקולו טרם תדע מה מוטל עליך בבחי' נעשה ונשמע שהי' נעשה קידם לנשמע הרי רצונך לעבוד עד א"ס ולזה לשכרך א"ס לפי ערכו ית' והנה פנחס הערה נפשו למות מיתת גוף ונפש ת"ו בשביל אהבתו ית' ולמען קדושת שמו יתעלה כי הרי לולי הנסים שנעשו לו הי' מת תחלה כדאיתא בגמ' ומד' והי' ח"ו כמעט בגדר מאבד עצמו לדעת וכבר אמרו אין סומכין על הנס אלא שהי' מסכן עצמו ואת נפשו רוחו ונשמתו בשביל קדושת שמו יתעלה ובזה עבד עובדא דאהרן במעשה ההוא של המדבר שא' מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם ופי' המפורשים כי בפר כהן המשיח נאמר פרכת הקודש ובפר העלם דבר של צבור לא נאמר הקודש כי אם רובן חטאי קדושתו מסתלקת ועכ"א מיטב יתלה הסרחון בי ולא בהם ויאבד ח"ו היא ונפשו בעשותי זאת ולא יסתלק קדושתו ית' ועל כיוצא בזה נאמר ואהבת את ה' כו' ובכל נפשך נפש ממש כדאיתא בתוק"ז, וכ"כ עשה פנחס למסור גופו ונפשו בשביל אהבתו ית' ולפיכך יחסו אחר אהרן דעבד עובדא דאהרן: וז"ש פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הסיב את חמתי מעל ב"י בקנאו את קנאתי בתוכם דייקא הרי לך גודל המס"נ כמבואר בגמ' ובמד' ולכן אמור הנני (בבחי' מה שאני אין סוף) נותן לו את בריתי שלום והיתה לו