ייטב לב במדבר תשכח

א"י השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את ב"י בקנאתו: יתבאר ע"ד שפירשתי מאמר דוד המלך ע"ה לא אמות כי אחי' וגו' יסור יסרני יה ולמות לא נתנני והוא עפ"י דברי רבינו הקדוש מהדו"ב זצוק"ל לפרש משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם עפ"י משל (וכעין זה איתא בזוהר בלק דף ר"ג ע"ב ד"ה פתח ואמר עמי זכר נא) למי שהי' אהוב וחביב בעיני המלך רחום וחנון ועתה הסכיל עשה והרים יד במלך ובכבודו, וישבו כסאות למשפט ונמנו וגמרו להרגו או ליסרו ולהכותו, ויען המלך ויאמר כי נכמרו רחמיו על אהובו ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי וגם מה בצע כי נהרגהו או נכהו מעתה לא תהי' יראתו רצונות כ"א הכרחית מכח יראת יסורי עונש ולא בזה בחרתי ע"כ לא זה הדרך ישר בפני כ"א למחול ולהעביר על מדותי נגדו ואגדלו וארוממו ואשים את כסאו ממעל לשבת אצלי והוא יודע בנפשו את אשר לא טוב עשה ובזה עצמו יתבייש ויכלם מאוד, וזה יהי' קשה בעיניו יותר מכל העונשים כי יאמר בלבו אוי לי מה שעשיתי נגד מלך מוחל וסולח רחום וחנון וטובה מרדיות א' בלבו יותר מכמה מלקיות, ובכן תהי' אהבתו ויראתו רצונית, וז"ש משוך חסדך ליודעיך אל [בחי' חסד הוא] קנא ונוקם עכ"ד ז"ל, וז"ש אל נישא היית להם (לרוממם ולנשאם בזה עצמו יחשב) ונוקם על עלילותם (כי קוראים אל ה' והוא יענם ובזה הלא יבושו ויכלמו מפניו ית'): וז"ש דוד לא אמית וגי' יסור יסרני יה. (ע"י) ולמות לא נתנני וגו' אודך כי עניתני (הכנעת אותי מלשון מאנת לענות מפני ע"י) ותהי לי לישועה, והיינו דכתיב ויעמד פנחס ויפלל ואז"ל כי עשה פלילות עם קונו כלו' כדברים האלה האמורים דבר לפניו ית' להשיב חמה ע"י שימחול להם ולא יכלה אותם ומזה עצמו יבושו ויכלמו בעיני עצמן כי חטאו נגדו ית' נגד מלך רחום וחנון הטוב ומטיב עמהם ולמות לא נתנם וזה יהי' הנקמה בעיניהם וזש"ה הסיב את חמתי מעל ב"י בקנאו את קנאתי [פרש"י בנקמו את נקמתי] בתוכם (בתוך לבבם ע"י) ולא כליתי את בנ"י בקנאתי והבן ובדרוש לר"ה עה"פ עתה ידעתי הארכתי בזה ועמ"ש בפרשה תזריע: א"י השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמר הנני נותן לו וגו' יל"ד מעל ל"ל הול"ל הסיב את חמתי מבנ"י, גם בתוכם ל"ל ובמדרש לכן אמור וגו' א' הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו וצריך ביאור גם לפרש מקרא קידש שא' דוד ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם: ונ"ל עפי' מה דאי' במד"ר סוף פ' בראשית מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות ראשונים מנין שעושה חסד עם הראשונים בזכות אחרוני' שנאמר ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות תולדותיו שנאמר אלה תולדות נח, וכן מצינו באברהם שנאמר כה א' ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם יא' חז"ל יעקב פדה את אברהם וזה שנא' ויעמוד פנחס ויפלל וא' חז"ל שעשה פלילות עם קונו ר"ל שהתוכח עמו שיעמוד לישראל זכות תולדו' העתידים לצאת מהן, ומצינו בגמ' ב"ב ד' ט' גבי צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ומפרש התורת חיים שהקב"ה זורע צדקות כלו' שהנותן צדקה מעלה עליו כאלו הי' עושה פירות בכל שנה ושנה ומחשב לו מה שהי' יכול להרויח בי ובפירותיו ובפירי פירותיו ומשלם לו שכרו הקרן והפירות ופ"פ ע"ע וז"ש דוד ויעמד פנחס ויפלל וגו' (כי אמר לי ית') ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם ר"ל שראוי שתחשב לו ית' כמו בצדקה שמחשב מה שהי' יכול להרויח בו ובפירותיו ופ"פ כ"כ יחשב לישראל מה שיהי' מעמידין תולדותיהן ותולדות תולדותיהן ע"ע שבזכותן ינצלו, וגם יתכוון ותחשב לו (ר"ל לפנחס) לצדקה לדור ודור עד עולם מדה במדה נאמר לו והיתה לו ולזרעו אחריו וגו', וזש"ה פנחס וגו' השיב את חמתי "מעל בנ"י ר"ל מעל דייקא מה שהיה נראה עליהם בקנאו את קנאתי בתו"כם ר"ל מכת אשר בתוכם היינו בתוך מעיהן ר"ל תולדותיהן הצדיקים עד עולם. ע"כ ולא כליתי את בני ישראל וגו' לכן אמור הנני נותן לו וגו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, אמר הקב"ה בדין היא שיטול שכרו ר"ל כמו שהוא המליץ בעד ישראל והצילם בזכות תולדיתיהן הצדיקים כ"כ ראוי שיהי' לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם מדה כנגד מדה והבן: א"י השיב את חמתי מעל ב"י עפימ"ש הטור או"ח סי' מ"ו דהמע"ה תיקן מאה ברכות בכ"י דכתיב הוקם ע"ל עולה מאה כי הי' מתי' מאה נפשות מישראל בפ"י עי"ש וביאר הרמ"ע במאמר צבאות הטעם כי המאה