ייטב לב במדבר תשכז

המכה אשר הכה א"ת המדינית ע"ד שדרשו את בשרו הטפל לבשרו כ"כ יאמר את המדינית שהוא נטפל אלי' ועל ידה הכה (ועמ"ש בזה בפ' וישלח), וז"ש פנחס וגו' השיב (החזיר) את חמתי מעל ב"י למקומו היינו על המחטיאים והבן ובפ' וישלח הארכתי בזה: א"י השיב את חמתי מעל ב"י הי' לו לומר מב"י מה זה מע"ל, בקנאו את קנאתי בתוכם, האי בתוכם ל"ל: והנ"ל בזה עפימ"ש לגוזר י"ס לגזרים כל"ח והעביר ישראל בתוכו וגו' ופירשתי עפ"י דאיתא במד' שהשר של ים אמר מה נשתנו אלו מאלו הללו מגלי עריות והללו, הללו עובדי ע"ז והללו כו' א"ל הקב"ה שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון הללו עבדו במזיד וברצון והללו מתיך אונס ושעבוד וטירוף הדעת עי"ש ואני בעניי בספרי ייט"פ במאמר אבני זכרון הארכתי בזה להמליץ עוד על ישראל אפי' בעובר עביר' במזיד ח"ו איננו ברצון גמור כ"א יצרו תוקפו, ובשעת מעשה לבו דוי וכואב עליו כי יודע שעתיד להענש על זה, ובזה פירשתי המד' מנין שהקב"ה אוהב הרשעים שנא' אין שלום אמר ה' לרשעים שהיא מליצה יקרה שהשי"ת מעיד עליהם שאין שלום בעצמם מפני חטאתם שבשעת מעשה אין לבם שלם בדבר כ"א יצרי מעללי הגוף גוברים עליהם לא כן או"ה כשהם חוטאים הוא ברצון גמור בלב ונפש חפצה, וז"ש לגוזר י"ס לגזרים כל"ח ושמא תאמר מה נשתנו אלו מאלו, ע"ז אמר והעביר ישראל בתוכו פי' ע"י תוכו של ישראל שתוכם ולבם שלם עם ה' והבן: וז"ש קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' היודע מחשבותם שהי' ברצון גמור נגד השמש פרש"י לעין כל ולדרכנו נאמר דה"פ שעין כל תעידם שהי' ברצון גמור בלב ונפש כי מחשבתם הי' ניכרת מתוך מעשיהם, וישוב חרון אף ה' מישראל אם אמנם חטאו ופשעו אבל לא הי' בלב ונפש חפצה כ"א יצרם אנסם, וז"ש וירא פנחס וגו' ויקם מתוך העדה לא אמר מן העדה אלא מתוך כלו' מכח תוך של העדה שהוא שלם עם ה', וז"ש חז"ל שעשה פלילות עם קונו כלו' שהמליץ עליהם הלא הוא היודע תוכם ולבם שלא עשו אלא מכח שיצרם אנסם אבל לבם נכון עמם ובזה השיב חמתו מעליהם, וז"ש פנחס וגו' השיב את חמתי מעל ב"י מכח החיצוניות שעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם כלו' מכח תוכם ולבם ששלם עם ה' והבן: וידבר ה' וגו' פנחס וגו' השיב את חמתי מ"על ב"י וגו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, יל"ד דהו"לל השיב את חמתי מב"י כדכתיב שב אפו ממני ומה זה דאמר מעל, ובמד' אמר הקב"ה בדין היא שיטול שכרו יש להבין איך מרומז שכך א' ה', והנ"ל דאיתא בגמ' גדולה תשובה שזדונות נעשו כשגגות שנא' שובה ישראל עד י"א כי כשלת בעוניך והאר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות שנא' עליהם חי' יחי' ומשני כאן מיראה כאן מאהבה עוד שם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד י"א, ודעת הרב בעש"מ ח"א פי"ב ופי"ד דהיינו בתשובה מיראה דזה נקרא שלא לשמה דכתיב בי' עד שמים חסדך והיינו עד כסא הכבוד הנקרא שמים, אבל תשובה מאהבה דהיינו לשמה עליו נאמר מעל שמים חסדך ופי' המפרש עפ"י הזוהר דהיינו תשובה שלימתא דסלקא מעל שמים דהיינו אתא עלאה בינה עי"ש, ועל זה נאמר ארפא משובתם אוהב"ם נדבה כי שב אפו ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו וכבר נתעוררו חז"ל ואמרו שבשביל יחיד שעשה תשובה כגון זו מוחלין לכל העולם פי' חלקם בברית להיות ערבים זל"ז הוא הנמחל בזכותו, אמנם פשטי' דקרא יובן עם מה שנא' ותאחז במשפט ידי כי הקב"ה זורק חציו וידו אוחזת בהן להשיבן ברצונו, וז"ש כי שב אפי וגו' עוד מפרש שם כי התשובה הזאת שהיא מאהב' מועיל כ"כ שהאף שלוחו של מקום שב מעצמו ומלמד זכו' ואומר רבש"ע א"א לעשות שליחותי שכבר דחאוני בתוקף תשובתם עכ"ד בפ' י"ד: וז"ש פנחס וגו' השיב את חמ"תי שהשיב אותי מבחי' חמה לחמה כדכתיב בקריעת ים סוף והמים להם חמה מימינם ומשמאלם ואחז"ל חמה כתי' שנתמלא עליהם הים חמה לטבעם כי' וא"ל שוטה אתה דן אונס כרצון כו' ואז נתהפך חמה להיות חמה מימינם מאת המיימינים לזכות ומשמאלם כלו' ומהמשתאילים לחובה כולם נעשו חמה וכ"כ השיב מחמה לחמה להגן עליהם, והטעם א' מעל בני ישראל כי הביא את ב"י לבחי' תשובה מאהבה בחי' מעל שמים ובכח זה נהפך קטיגור לסניגור ועשה שלום בין המיימינים ובין המשמאילים ע"כ כמדתו מדד לו ואמר הנני נותן לו את בריתי שלום, וז"ש המד' אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו והוא מרומז במה שא' וידבר ה' וגו' פנחס וגו' השי"ב שהוא למפרע ר"ת "בדין "הוא "יטול "שכרו והבן: