ייטב לב במדבר תשכו

פרוונקא כיון שכבר נעשה הצירוף וירא פנח"ס ויקם וגו': עוד משמו בהפטרה עמי זכר נא מה יעץ בלק וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה' גם על הפסוק כי לא נחש ביעקב וגו' כעת יאמר וגו' הענין שאמר בלעם לבלק כי כל מעשיו בנחש וקסם הוא פועל ריק לא להועיל לעצמו כ"א אדרבא עי"ז יהי' קידוש ש"ש בעולם כי הכל יאמרו מה פעל אל כי יד ה' הגדולה עשה זאת לבטל עצת בלק, וז"ש כי לא נחש [יועיל] ביעקב ולא קסם בישראל (כ"א לזה יועיל אשר) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כלו' לכו ראו מפעלות ה', וז"ש זכר נא וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' שלא תפעל מאומה כ"א למען דעת צדקות ה' כי כולם ידעו עי"ז צדקות ה' ונפלאותיו עכ"ד אבא מארי זלה"ה: פנחס וידבר ה' אל משה לאמר הקשו המפורשים הא איננו לאמר לזולת ואם בא לומר לישראל הרי הוא אומר אח"כ לכן אמור כו', ונ"ל ע"ד דכתיב למעלה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' דקשה אמור ואמרת למה, אבל ביאור הענין איתא במפורשים לבל יתגאו הכהנים לומר כי זכו למצוה זו מפאת עצמם ותיעבת ה' כל גבה לב ע"כ אמר אל הכהנים בני אהרן כלי' שזכו לזה להיותם בני אהרן וכדאי' במד' מיראה שנתיירא אהרן זכה וניתנה לו פרשה זו (וכ"ה בזוהר) אח"כ ואמרת אליהם לנפש לא יטמא כו' כ"כ לבל יתגאה פנחס בשמוע את דבר ה' מספר בשבחו ונותן לו שכרו ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר תחלה] פנחס (להיותו) בן אלעזר בן אהרן הכהן [בזכותם זכה לעובדא דא] השיב את חמתי ואח"כ לכן אמור הנני נותן לו כו': פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן פרש"י לפי שהי' כו' לפיכך בא הכתוב ויחסו כו', נראה הטעם לפי מה שראיתי שנוהגים הצדיקים לספר יחוסיהן קודם שעושים התקשרות תנאים אומר אני שמכאן יש סמך לזה לפמ"ש בזוהר דף ר"ך פינחס באת י' זעירא בגין דקני פנחס על ברית אתוסף בי' יו"ד זעירא רזא דברית א' קב"ה ברית דא ממשה הוי וכלה דילי' הוי, למיהב לי' לאחרא בלא דעתא ורעותא דמשה לאו יאות הוא, שארי קב"ה וא' למשה פנחס בן אלעזר וגו', א"ל משה מהו, א"ל אנת הוא דמסרת נפשך על ישראל אוף איהו השיב את חמתי מעל בני ישראל א"ל משה מה אנת בעית א"ל הא כלה דילך הוא אימא לה דתשרי בגוי' א' משה הא בלבא שלים תהא לגבי' א"ל אימא אנת דאנת מסרת לי' הה"ד לכן אמור את אימא ברעותא הנני נותן לו את בריתי שלום כו' עיי"ש ולכן קודם התקשרות סיפר הקב"ה יחוסו של החתן ואמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וגו' דא שבחו של החתן אח"כ אמר למשה לכן אמור הנני נותן לו אימא אנת שאתה נותן לו הכלה שלך כאמור: השיב את חמתי וגו' שכך הי' לו לומר מה זה אומרו השיב ויבואר עפ"י דאי' במד' בענין קריעת ים סוף והמים להם חמה א"ת חמה אלא חמה שנתמלא עליהם הים חמה להטביעם כי מה נשתנו כו' מה עשה הקב"ה אותו חמה שנתמלא על ישראל החזיר על מצרים, ופירשו המפורשים כי המצרים גרמו להחטיאם כי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם והיינו דכתיב וירעו אותנו המצרי' ופי' השל"ה שעשו אותנו רעים וחטאי' עי"ז ויענונו, וא"כ לא על ישראל האשמה כ"א על המצרים כמו שאמרו קשה המחטיא את חברו כו', וז"ש הנביא בהפטרה דיומא קדש ישראל לה' וגו' ומעצמותן אין עלולים לחטוא ע"כ כל אוכליו יאשמו רעה (כלו' שעשו ישראל) תבא אליהם אל או"ה המחטיאים, וז"ש חכז"ל ויעמד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו שהמליץ בעד ישראל כי לא מידם הי' המעל הזה כ"א בנות מואב שהפקירו א"ע לזנות הם שהחטיאו את נערי ב"י, וז"ש להלן ושם איש ישראל