ייטב לב במדבר תשכה

בהדי' ואתעביד רמ"ח הה"ד ויקח רמח בידו עכ"ד הק' וכננס ע"ג ענק גם אני בעניותי אענה חלקי אמרה נפשי בזה עפימ"ש הזוהר להלן דף רנ"א ע"ב ורנ"ב גער חית קנה דא חי' דאתאחיד בה עשו קנה דא דכורא דהאי חי' בישא דאית לי' סטרא זעירא באחדותא דקדושה איהו קנה דנעיץ בימא רבא כו' ת"ח במצרים איהי שלטא ומנה נפקו כמה שלטנין וכולהו ברזא דחמץ כיון דתבר לה קוב"ה לחי"ת אפיק חמץ ואעיל מצה וע"ד כתיב גער חי"ת קנה ואתבר ח' ואתעביד ה' וזמין קוב"ה לתברא לההוא קנה יתבר רגלי' דק' מקנה וישתאר הנה דכתיב הנה י"א בחזק יבא עכ"ל, ביאור הדברים כי אות"ה הוא מדת מלכות סוד מצה וע"י ח"טא מחליש כח ה' וסותם חלונו ועושה ממנו ח' חמץ ובזה אתקף האי חי' בישא, והנה צוה ה' אותנו שמע ישראל י"א ה' אחד וכתיב לא תשתחוה לאל אחר ואם עובדין ע"ז הרי מחליפי' אחד באחר ממילא חוטפין הסט"א קוצו של הד' שהוא דוגמת י' ועושים מד' ר' אח"כ ממשיכין רגל הוא"ו שבתוך הה ומאריכין אותו ועושין ממנו ק', וז"ש הזוהר קנה דנעיץ בימא רבא הוא מדת מלכות עי' ברמ"ז שם וכבר כתבתיו למעלה ונ"ל להוסיף ביאור כי עם הי' קוצו של הד' דאחד לפעמי' סותמין ה"ה ונעשה ממנו ח' ואתקף נוקבא חי' בישא ולפעמים חוטפין קוצו של הה' ונעשה ממנו ר' אח"כ נותנין קוצו אל הוא"ו שבתוך ה"ה ועושין ממנו ק' ואתקף דכורא דהאי קנה והבן: ובזה נבא אל הביאור ויחל העם לזנות אל בנות מואב ועי"ז החלישו כח נוקבא דקדושה ה' והתקיפו ח' נוקבא דסט"א חי' בישא, ותקראן לעם וגו' וישתחוו לאלהיהן וגו' החליפו אחד באחר ועשו מ"ד ר' ע"כ ויחר אף וגו' י' של ה"ד ח' דחי' ר' דאח' הרי ו"י"ח"ר ובשביל שגרמו לעשות מ"ה ק' דקנה ע"כ ויאמר ה' אל משה ק"ח וגו' בשביל שהתקיפו ק' של קנה ח' של חי' הרי ק"ח וגי' וישוב חר"ן אף וגו' כי אתבר ח' דחי' ונעשה ה' ממילא ישוב חר"ן ונעשה הר"ן הרומז לקדוש' כמבוא' (בסדור מהרי"ק בענין ביעו' חמץ) אותיות נה"ר רומז לשלום דכתיב כנהר שלום וגו' וירא פנחס וגו' חמא מ"ם דפרח באוירא סימנא דמותא עמד וצירפו אל קוצו של ה' שהוא י' וה"ק של קנה הרי ויקם ושוב צירף הי' והק' אל הח' דחי' הרי ויקח והנה המ"ם דפרח באוירא רצה להצטרף עם הח' דחי' והר' דאחר לעשות חר"ם בעולם וכלי' ח"ו מה עביד פנחס צירף המ"ם באמצע בין אותיות ח"ר ונעשה ממנו צירוף רמ"ח ביד"ו אותיות יו"ד הוא קוצו ד"ד ונגד ו"י"ק"ר"ב אל אחיו וגו' גמל לו הר"ת של וי"קח רמ"ח בי"דו לשפוך החימה עליהן וזה השיב את חמתי מעל ב"י כי המ"ם סימנא דמה"ד דכורא רצה להצטרף ולהתאחד עם הנוקבא ח"י"ת דחי' הרי אותיות חמ"תי ופנחס תבר להאי חי"ת ועשה ממנה ה' ובזה השיב את החימה: ובזה נבין כי הקב"ה שילם לפינחס כמדתו תחת אשר קנא לאלקיו ועשה מהר ד' והחזיר קוצו למקומו שהוא דוגמת י' ע"כ ניתוסף לו י' בשמו פינחס מלא ביו"ד ולאשר תבר הח' דהאי חי' לבל תתאחד עם המ"ם דדכורא וגם עשה מהר' ד' רזא דאחד שלום בין זו"נ דקדושה ע"כ הנני נותן לו את בריתי שלום ותחת אשר עשה מהח' והק' ה' הרומז למטרוניתא ע"כ והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם להיות כהן שושבינא דמטרוניתא וגם מפני שכפר על בנ"י והסיר מהם מה דכתיב ויח"ר וגו' ראוי לו לעשות ממנו צירוף לטובה ויר"ח ה' את רי"ח (הנאמר בנח) היינו להקריב קרבני' שנא' בהן רי"ח ניחוח וגו' וז"ש המד' להלן בענין הקרבנות לא מפני שיש לפני אכילה ושתי' אלא בשביל הריח והבן: וירא פנחס וגו' ואחז"ל ראה מעשה ונזכר הלכה א"ל משה רבינו לא כך למדתנו הבועל ארמית קנאין פוגעין בו א"ל קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא שמעתי בזה דבר נחמד מפי אבא מארי הגאון הקדוש מוה' אלעזר ניסן זלה"ה והוא בהקדם לפרש מאחז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה הענין כי כל אמרת אלקי צרופה היינו צרופי אותיות ותיכף שעלה במחשבת אדם לטוב נעשה מזה צירוף אותיות ונכתב בפועל לפניי ית' כמבואר בעש"ח מאמר חקור דין חלק ב' פ' י"ב וי"ג עי"ש, עד"מ תיכף כשראה פנחס ועלה בלבו שיקום ויקח רמח וידקר וגו' תיכף נעשה מזה צירוף וירא פנחס וגו' ויקם וגו' ויקח רמח בידו ויגל ה' את עיני פנחס וראה אלו האותיות וירא פנחס וגו' ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו וגו' וכיון שראה מעשה זה בצירופי אותיות נזכר ההלכה שקנאין פוגעין בו וא"ל למשה לא כך למדתנו רבינו כו' והנה גם משה ראה זה הצירוף וירא פנחס וגו' וז"ש לו קריינא דאגרתא זה שנקרא בהאגרת היינו הצירוף וירא פנ"חס ויקם כו' איהו להוי