ייטב לב במדבר תשכד

בגמרא ושם בזוהר כי יעקב אמר לבניו שמא יש ח"ו פסול במטתי פתחו יענו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אז א' יעקב בשכמל"ו. וידוע דכתיב ביעקב ויקרא לו אל אלהי ישראל וא' חז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל וזה שא' נאם שמע (פי' מבין) אמרי אל זה יעקב שנקרא אל שהיא א' בשכמל"ו "ויודע "דעת "עליון ר"ת למפרע וע"ד כלו' שמבין ויודע דעת עליון יע"ד היא אח"ד בחלופי אתוון. גם נתכוון באומרו דעת עליון דעת הוא המיחד א"ת עם ד' סוד אחד, יעל זה א' מחזה שדי יחזה רק בבחינת מחזה יחזה לבל ישלוט בו עין הרע אבל אראנו (לעתיד אחד באתגליא) ולא עתה אשורנו (באתגליא) ולא קריב (כי אם בעת) דרך יגו' והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עשה חיל, הכוונה בזה כי לעתיד אויביו של המקום ב"ה וישראל שניהם עשה חיל כדכתיב כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם הוי' לעבדו שכ"ם [ר"ת "שם "כבוד "מלכותו] אח"ד במקום יע"ד והבן זה. וע"כ "אויביו "וישראל "עשה "חיל ר"ת אועח ורמוז כי לעתיד יתחלף א' במקום וא"ו וח' במקום ע' של וע"ד ועם הד' של וע"ד יהיה אח"ד, וזה בקשתני אבינ"ו מלכנ"ו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה ר"ל שלא יהיה כבוד מלכותך באתכסיא בבחינת יעד כ"א גלה איתי בבחי' אחד שיהא ה' אחד ושמי אחד בב"א: וירא את הקיני וגו' ויאמר איתן מושבך ישים בסלע קנך פרש"י נסתכל בגדולתן של בני יתרו שנא' בהם תרעתים פי' שיושבים בשער של סנהדרין כו', ויש להבין איך מרומז זה בפסיק. ונ"ל עפמ"ש רבינו הקדוש בעט"צ פרשת משפטים בשם המגיד הקדוש מקאזיניץ זלה"ה שפי' עוד יזכור לנו אהבת איתן אדוננו כי נודע למדקדקים כי אותיות אות"ן מהפכים ליחיד ורבים לנגלה ולנסתר העבר לעתיד כמו היה אהיה יהיה תהיה נהיה ואני מבקשים הגם אשר עתה אין אנו זכאין אבל לעתיד לאחר שיגאלנו בודאי נהיה טובים וגם אבותינו כל חסדם עיקרם היה לעתיד יראוי שלא יפסיק זכות איתן לעולמי עולמים ומטעם זה נקרא אברהם איתן עכ"ד עי"ש, ביאור דבריו הקדושים על פי מ"ש מהר"ל מפראג אהא דגבי נח מצינו דכתיב מקודם נח איש צדיק תמים היה ואח"כ כתיב ויא' ה' לנח וגי' כי איתך ראיתי צדיק וגו'. ובאברהם נא' ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' לא כתוב מקודם שהיה צדיק וגם לא אמר טעם בשביל מה נגלה לו בשביל שהיה צדיק וכדומה, הענין כי עיקר אהבת ה' לאברהם לא בשביל עצמו שהיה צדיק כי אם בשביל שעתיד עם בני ישראל עבדי ה' לצאת ממנו כענין שנא' כי ידעתיו [לא בשביל עצמו כי אם] למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' עכ"ד. ואני הוספתי נופך שזה שא' הכ' עצמו ויאמר ה' אל אברם וגו' (בשביל) ואעשך לגוי גדול שאותו גוי גדול שנא' עליהם כי מי גוי גדול וגו' אני מעמיד ממך וזה שפי' רש"י על ואעשך לגוי גדול ז"ש אלהי אברהם ופירוש החזרתי שאין כבודו יתברך ליחד שמו שהוא אלהי על יחיד כי אם מתחת שאברהם דין רבים לו עכ"ד והטעם כיון דרבים נפקו מניה כרבים דמי והבן. נמצא שאברהם הגם שהיה יחיד היה לו דין רבים על שם העתיד שאומה הישראלית יצא ממנו יזה שא' ואברהם היו יהיה לגוי גדול. כלו' היו בשביל יהיה והבן ולכן נקרא אית"ן לאשר אותיותיו מהפכים ליחיד ולרבים את העבר לעתיד: ובזה מבואר מקרא שלפנינו וירא את הקיני וגו' ויא' אית"ן מושבך אותיות המהפכים ליחיד ולרבים מעבר לעתיד על שם שראה בגדולתן של בניו והנה הרב הקדוש זלה"ה ממעזבוז בעל המחבר ספר אוהב ישראל פי' הפסוק ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים כי אותיות סלע במילואם הם סמ"ך למ"ד עי"ן וכאשר הכה את הסלע פעמים אותיות של תחלתו וסופו נשארו אותיות האמצעים שהם מי"ם ע"כ ויצאו מי"ם לרמז שיש בסלע כח מים והם שיצאו כדכתיב ונתן מימיו עכ"ד הקדושים. וידוע כי התורה נמשלה למים כמו שדרשו חז"ל כל צמא לכו למים אין מים אלא תורה, וזה שא' ישים בסלע (שממנו יצאו מים) קנך שממך יצאו יושבי סנהדרין זרעך במים רבים ישקו מתורתן לזולתן והבן: וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב וגו' וישתחוו לאלהיהן וגו' ויחר וגו' ויאמר ה' אל משה קח וגו' וישב חרון וגי' והנה איש מב"י בא ויקרב וגו' יירא פנחס וגי' ויקם וגו' ויקח רמח בידו ולהלן היא אימר פנחס וגי' השיב את חמתי מעל בנ"י וגי' לכן אמור וגי' הדקדוקים רבו: ונ"ל לפרש אלה מקראי קידש כי הנה הזוה"ק דף רל"ז מפרש וירא פנחס וגו' חמא את מ' סימנא דמה"ת דבעיא לאתבנאה באת ו' ואת' מה עביד פנחס אתלבש ביצחק דחושבני' ר"ח כחושבנא דפינחס וחבר לי' למ"ם