ייטב לב במדבר תשכג

שבני אדם ממלאין ממנו ומריבין זה עם זה א' הקב"ה לא כן אלא כנהר שהכל ממלאין ממנו בשלום שנא' נטיו כמו הנני נוטה אלי' כנהר שלו"ם ירמוז לבינה מקיר האחדות והשלום ולבעבור זה ביום הכפורים צריך לפייס אדם את חברו להתאחד זה עם זה דוגמת מדה העליונה המתגלה אז למבואר בשל"ה, וז"ש כגנות בלעם כינה אותם גנה אם אין מנכשין הירק ומשליכין הפסולת לחוץ הוא מבאיש א"ל הקב"ה עלי נהר מה הנהר שוטף הפירות הוא הפסולת אף יוהכ"פ מכפר עונותיהם הרי להדיא כדברינו דהיינו מדת בינה המטהר ומכפר על ישראל כאמור: עוד י"ל מקראי קידש אלו על פי מ"ש בלקו"ת להאר"י ז"ל כי ידוע שיש איר פנימי ואור מקיף [והנה ענני כבוד היו מקיפים את ישראל וז"ש בסוכות הושבתי וגו' וד' דגלים מנגד סביב לאהל יחני היינו בהמ"ק והארון אשר שם ה' חינה, היה אור פנימי שלהם] והמקיף הוא בסוד שם אהיה והפנימי הוא הויה [כאמור ובתוכם הויה] ובלק רצה שבלעם יקלל אותם בבחינת המקיף שהוא אהיה וזה שא' בלק כלחך "השור "את "ירק "השדה ר"ת אהיה] אבל בלעם רצה לקוב ולקלל בסוד הפנימי הויה לכן א' לינו' פה" הלילה" והשיבותי"ו לכה" קבה" לי" אותו" (סופי תיבות הויה) עי"ש, וידוע כי אהיה במילואו עם יו"ד אותיותיו עולה א"ל שהיא אל"ף למ"ד במלואו עולה הק"ף ומזה בא אור המקיף וז"ש בלעם מה אקב לא קבה א"ל (הוא המקיף) ימה אזעם לא זעם הויה (אור הפנימי כלו' שיש להם המקיף והפנימי) כי מראש צורים (הם האבות) אראנו (בסוד אור הפנימי הבא מן האבות ומגבעות אשורנו (באור המקיף כידוע) הן עם לבדד ישכן (כלו' הויה הנזכר בתוכם בבחינת פנימי) ובגוים לא יתחשב מכח המקיף המבדיל ביניהם והוא החשמ"ל העולה. מלבו"ש, מ"י [אהיה[ מנה עפר יעקב (בסוד מקיף) ומספר את רובע ישראל ד' דגלים ובתוכם משכן הויה הפנימי, וז"ש להלן הויה אלהיו עת"ו (מקיף) ותרועת מלך ב"ו בתוכו פנימי וזה שא' וירא בלעם כי טוב בעיני הויה (אור פנימי) לברך את ישראל וגו' וירא את ישראל שוכן לשבטיי ותהי עליו (על ישראל) רוח אלהים חיים מקיף, יהנה איר המקיף סתם עינו ע"ל א' שתם העין, וזה שא' מה טובו אהלי"ך יעקב (מקיף) משכנתי"ך ישראל, (הפנימי לאמור ושכנתי בתוכם) כנחלים נטיו (להשקות למרחוק על הזרעים הרי מקיף) כגנות עלי נהר (שואבים לחלוחית לתוכן הרי פנימי) כאהלים נטע ה' (פרש"י כשמים הרי מקיף) כארזים עלי מים (שואבים לתוכן הרי פנימי) והנה ישראל מוקפים מבית ומחוץ בפנימי ומקיף: ואמנם אח"ז א' לו לכה איעצך וגו' וא' חז"ל היא השיאו עצה על הזימה כדכתיב הן הנה וגי' כי ידוע שבאות ב"ק שורה שם שד"י מלבר ושם הויה מלגו והוא נתכוון בזה להסיר צלם מעליהם המקיף והפנימי וז"ש ויחל העם לזנות אל בנות מואב וגו' לקחו להם מקיף הטמא ר"ל ומכח זה ניטל מהם מקיף הקדוש, ויצמד ישראל לבעל פעור בפנימיות לבן וניטל מהם עי"ז אור הפנימי השוכן בתיכם על כן ויא' ה' וגו' והוקע אותם להויה (הפנימי) נגד השמש פי' רש"י הענן נקפל מכנגדו כי הוסר מהם הענן המקיף, וירא פנחס וגו' ויקם וגו' וז"ש להלן בפרשת פנחס השיב את חמתי מע"ל בני ישראל (המקיף עליהם) בקנאו את קנאתי בתוכם וגו' (בשביל תוכם הוא הפנימי) לכן אמור הנני ניתן לו את בריתי שלום (פריסת סוכת שלום הוא המקיף) והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' (בחינת הויה פניתי המורה על נצחי) תחת אשר קנא לאלהיו [בתוכם] ויכפר ע"ל בני ישראל נגד המקיף: נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון וגו' אראנו ולא עתה וגו' ירמוז למ"ש בזוהר תרומה דף קל"ד בענין ק"ש כיון דאיהו אתיחד לעילא בשית סטרין דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אוף הכי איהי אתיחדת לתתא בשית סטרין בשכתל"ו כד"א ה' אחד לעילא ושמי אחד לתתא ואי תימא הא לתתא לא כתיב אחד ועד הוא אחד בחליפי אתיון פי' המקדש מלך א' מתחלפת בוא"י באותיות אהו"י ח' מתחלפת בע' באותיות אחה"ע], אתיון דדכירא לא מתחלפי, אתוון דנוק' מתחלפי ובגין דלא תשליט עין הרע אנן מחלפי אתוין דלא אמרינן אחד באתגליא, ובזמנא דאתי דיתעבר עין הרע מעלמא כדין יתקרי אחד באתגליא כד"א ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד עכ"ד. ובזה פירשתי בפ' ואתחנן וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלהים וגו' אין עוד כלו' אז לא יתחלפו אותיות אחד לאותיות עו"ד ולמפרע וע"ד כי אם יקרא אחד באתגליא עי"ש וז"ש ולא יכנף עוד מוריך כלומר לא יסתר עוד מוריך בתיבת עוד כי כנף לשין סתר כמו לא יגלה כנף אביו, ומבואר