ייטב לב במדבר תשכב

ארה לי את העם הזה וגו' אולי אוכל נכה בו וגו' למה הזכיר שיצאו ממצרים מה נ"מ בזה וגם הול"ל אכה בו ושינה וא' נכה בו ועי' רש"י: והנ"ל בזה כי ידוע בהיות ישראל במצרים היו משוקעים במ"ט שערי טומאה ע"כ לא יכלו להתמהמה לבל יכנסו בשער הנו"ן ח"ו ואז לא היה שריד ופליט ח"ו ולזה הוציאנו ה' ביד חזקה בכח נ' שערי בינה דקדושה שנא' עלו בני ישראל מארמ"צ כמבואר בזוהר, וזה שאנו אומרים הפודנו וגו' ולא נתן למו"ט היינו למ"ט שערי טומאה, ובזה י"ל הפ' מי יתן טהור מטמא (שיצאו ישראל טהור מן טמא) לא אחד מחמת שלא נכנסו בשער האחד המיוחד שבהן הוא שער הנו"ן. והנה מוא"ב עולה מ"ט לרמז שאחיזתו במ"ט שערי טומאה (ועי' בסידור מהרי"ק עה"פ אילי מואב) ועם בלק מלך למואב שהמלך אחד המיוחד שבעם (כמו שא' אבימלך כמעט שכב אח"ד העם) והוא אלוף של מואב ובהתכללם יחד נעשה טמ"א מנין חמשים שע"ט וז"ש וירא בלק וגו' את כ"ל עולה חמשים לרמז על חמשים שערי בינה אשר עשה ישראל לאמרי כי בכח זה גברו את האמרי ויגר מואב וגו' פן יגברו כמו שגברו על מ"ט שע"ט שבמצרים ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא להשלים מנין טמ"א, וישלח מלאכים וגו' הנה עם יצא ממצרים הגם שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה עכ"ז הנה כסה וגו' לכה נא ארה ל"י את העם הזה וגו' להביאם לי לנו"ן שערי טומאה אולי אוכל נכ"ה בו בכח צירוף שער הנו"ן לז"א נכה בנו"ן. והנה מבואר בע"ח בהיכל הכתרים שער א"א פי"ד ענין הש"ע נהורין כי ח' חוורתי שעל הפנים הם ב' הויו"ת שבכ"א מהן מ"ב אותיות שהם ד' אותיות הפשוט ויו"ד אותיות המילוי, וכ"ח אותיות דמילוי המילוי הרי מ"ב אותיות בפן הא' ומ"ב בפן הב', והנה נ' שערים שבבינה הם ענין מ"ב הנ"ל ז' שמות של מ"ב ועם ז' שמות עצמן הם מ"ט והכולל הוא שער הנו"ן והוא כתר שבהן הרי נ' שערי בינה, והנה מ"ב אותיות הם מ"ב שערים ונחלקו ליו"ד ספירות, והנה כתר שבהן כולל כל המ"ב שערים אמנם ט' ספירות התחתונות אין כל ספירה מהם כוללת רק מ"א שערים וט"פ מ"א הם גימט' שס"ט ועם הכולל הם ש"ע שערים בפן הא' וכ"כ בפן הב' וז"ס ושעש"ע יונק על חור וגו' וב' פעמים ש"ע עולה חש"ם בסוד והאדמה לא תש"ם כשמאירין אלו תש"ם נהורין למטה עכ"ד. ונ"ל דהיינו דכתיב לא ראו איש את אחיו וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבתם כי אז נתגלה ב"פ ש"ע נהורין של בינה העולה מש"ת הבאים מכח ב' הויות שבכל א' מ"ב אותיות וזהו במשבת"ם אותיות מש"ת ב' מ"ב וכשזה קם זה נופל על כן החשיך עיני מצרים ונעשו שת"ם העין, עוד מבואר שם בע"ח על הפ' גם צפור מצאה בית וגו' כי צפור עולה שע"ו הם ש"ע נהורין ואות וא"ו רומז אל הפנים תיקון זיי"ן הכולל כל הוא"ו מדתו של יעקב עי"ש, עוד מבואר שם ני זלע"ז בקליפה יש ש"ע והוא שנא' כבגד יאכלם ע"ש כי הוא האוכל ומכלה בגדים העליונים שהם מלבו"ש מנין חשמ"ל ש"ע וח' חוורתי עי"ש, וכננס ע"ג ענק אומר שזה שם עשו נגד שע"ו נהורין של תפוחין קדישין מדתו של יעקב והבן: והנה בלק רצה להגביר כח שע"ו דקליפה וז"ש וירא בלק בן צפו"ר עולה שע"ו זלע"ז, וע"כ גם בלעם בקראו שמו כפל לומר בן צפור, ובזה יבואר ת"ש וישא בלעם וגו' וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו (על ישראל) רוח אלהים בינה אמא עלאה החופפת על בניה בחינת פריסת סוכת שלום ואז האירו על ישראל הש"ל נהורין של ב' הפנים העולה שת"ם העין, ובכח מדת בינה יצאו ישראל ממצרים מידי טומאה לידי טהרה כדאיתא בגמרא יומא אשריכם ישראל לפני מ"י (דייקא) אתם מטהרין ומ"י (הוא בינה י"ם העליון) מטהר אתכם והוא בחי' יוהכ"פ אמא עלאה כנודע, וזה שא' בגמ' וילקוט מה נחלים מעלי' כו' אף ישראל כשנכנסים לבית הכנסת ובהמ"ד ומתפללין ובלבבו יבין ושב ומעורר תשובה עלאה עולה מידי טומאה לידי טהרה ואז יתפרדו פועלי אין כת הטומאה ונהפך לטהור ולזכות ונעשה מצירוף טמ"א ר"ת "מה "טובו "אהליך יעקב משכנתיך ישרא"ל כי אף אם היה שמו יעק"ב על ידי משכנותיך הוא בהכנ"ס בשם ישרא"ל יכונה, ועז"א כנחלים נטיו כפי' הגמרא שמעלין מידי טומאה לידי טהרה וזה שא' הילקוט שלא תאמר כנחל הפוסק כי אם נטיו כד"א הנני נוטה אלי' כנהר שאינו פוסק ירמוז לנה"ר (הוא בינה) היוצא מעדן [הוא חכמה] להשקות את הגן [הוא מלכות] כידוע שאינו פוסק כי או"א תרין ריעין דלא מתפרשין וזיוויגייהו לא פסק וזה שסיי' כך זרעו של אברהם יצחק ויעקב אין פוסק לא בעוה"ז ולא בעוה"ב וידוע כי בינה יכונה עולם הבא, וזה שא' בקש לומר כנחל