ייטב לב במדבר תשכא

הרגזתני וביאורו שאשים את המקום לעמי לישראל שבכל מקום שידרך כף רגליהם יהיה המקום הוא א"י מקום הקודש עמהם, ולזה א' ונטעתיו ושכן תחתיו שיהי' שוכנים וחונים במקום אחד ולא ירגז עוד כלו' לא יהיה נע ונד ממקום למקום כי אם יסעו ויחנו והכל במקום אחד בארץ ישראל כי בכ"מ תושבותם ארץ ישראל תחתיהם וזהו אמרו ושכן תחתיו שהמקום יהיה תחתיו ועליו יסעו ועליו יתנו כנ"ל: וז"ש הכתוב וירא את ישראל שוכן לשבטיו כלו' ששוכן במקום אחד ולא נע ונד כי הלא ותהי עליו (על ישראל) רות אלהים שהשראת שכינתו עמהם והוא מפני שקדושת ארץ ישראל עמהם ובכל מקום הוא א"י אם כן הם שוכנים במקום אחד ולזה א' א"כ מה טובו אוהליך יעקב מה שנראה שמשכנם הוא דירת עראי הנק' אוהל באמת הוא משכנותיך ישראל שהוא משכן קבוע במקום אחד כי בא"י יסעו ובארץ ישראל יחנו והכל במקום קבוע ונקרא משכן, ולזה הזכיר יעקב וישראל שזה פעל יעקב הנקרא ישראל שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו, ולזה גמר אומר כנחלים נטיו ע"ד דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים וגו' אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת עי' פרש"י שם, כ"כ ישראל אל מקום שהולכים שם שבים על פי ה' יתנו בארץ ישראל הנקרא פי ה' ועל פי ה' יסעו והכל במקום אחד ומניה לא יזיזו ונסיעתם וחנייתם במקום אחד ולזה הוא משכן ומקום קבוע כאמור ולכן השראת שכינתו עמהם א"כ אין שום אומה ולשון יכולים לשלוט בהן ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כאמור אכי"ר בב"א: וירא את ישראל שוכן לשבטיו איתא בזוהר דף ר"ב ע"ב מהו לשבטיו אלא שבטא דיוסף דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פורת יוסף לכסאה על אמי' בן פורת עלי עין דלא שלטא ביה עינא בישא שבטא דבנימין דכתיב ביה ובין כתפיו שכן, אמר ההוא רשע אנא אסתכל כו' רחל הות תמן כו' וחפאת על ברא דכתיב ותהי עליו על ישראל רוח אלהים בקדמיתא ברא חפא על אמיה והשתא אמא חפאת על ברא כו' עי"ש באורך, ובזה נראה לפרש הקרא (ירמיה ל"א) כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר אמר חדשה כי בקדמיתא ברא חפא על אמיה והשתא אמא חפאת על ברא והבן: וישא משלו וגו' ונאום הגבר שתום העין וגו' מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל וגו', יש להבין מדוע אמר כאן שתום העין, וגם מה שכפל אהלי"ך יעקב משכנתי"ך ישראל. ונ"ל שזה ירמוז למ"ש בזוהר פנחס רכ"א לפרש גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קודשא ב"ה למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שתי רקיעין הה"ד תביאמו ותטעמו וגו' מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון, מקדש אד' כוננו ידיך דא בית שני ותרוייהו אומנותא דקוב"ה אינון ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכניס לון קב"ה לבנייהו בארעא וביתא אתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא אתקיים כו' ועד כען בניינא קדמאה דקוב"ה לא הוה בעלמא ולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא ובניינא דא אנן מחכאן, בית ראשון ובית שני יחות לון קוב"ה כחדא מלעילא בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגליא [ופי' המקדש מלך בית א' נגד בינה שהיא באתכסיא ובית שני נגד מלכות שהיא באתגליא] דיתחזי לכל עלמא ההוא בית ראשון באתכסיא אסתלק לעילא על גבי דההיא דאתגליא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן ע"ג דההוא דאתגליא ובגו דאינון עננין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמייא עכ"ל, וז"ש וישת אל המדבר פניו ר"ל על דארגיזו במדברא ביתא אתבני ע"י דבר נש ולא יתקיים וישא בלעם את עיניו וירא (לעתיד) את ישראל שוכן לשבטיו (במשכן דאתגליא) ותהי עליו (על ההוא דאתגליא) רוח אלהים ירמוז למדת בינה אלהים חיים בית דאתכסיא, ע"כ א' ונאום הגבר שתם העין כי עיניו לא ראו ההוא דאתכסיא, ולזה א' מה טובו אהליך יעקב ההוא דאתגליא משכנתיך ההוא דאתכסיא ואינו נראה, כנחלים נטיו וגו' (למרחוק) כאהלים נטע היינו דסליק עד רום שמים: או יתבאר ע"ד רמז ובזה נבין הא דאיתא בילקוט ובגמרא כנחלים נטיו מה נחלים מעלי' את האדם מידי טומאה לידי טהרה אף בכנס"י ובח"מ כו', עוד שם בקש לגנותן כנחל שפוסק א"ל הקב"ה לא כן אלא נטיו כנהר שאינו פוסק שנא' הנני נוטה אליה כנהר כו', והוא בהקדם לפרש בריש הפרשה וירא בלק בן צפור את כ"ל אשר עשה ישראל לאמרי למה יחסו אחר אביו צפור וכן כפל בלעם שם אביו צפור ב"פ הלא דבר הוא, וגם אומרו כ"ל ל"ל, אחר זה א' ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא וישלח מלאכים וגו' הנה עם יצא ממצרים וגו' לכה נא