ייטב לב במדבר תשכ

ר"ב לכם ועם שכינתו שהיא ה' אחרונה שבתוכם נעשה בהר זה שא' שבת בה"ר הזה, עוד יתכוון למ"ש כל רב מבבל כל רבי הא"י ששם זוכה ליו"ד אותיות מילואו של מ"ה, וז"ש ר"ב לכם שבת בהר "הזה כאן אתם זוכים רק לבחי' רב פנו וסעו לכם ותזכו למעלה יתירה להקרא רב"י והבן. ואח"כ נא' והנכם היום ככוכבי השמים לר"ב, ועז"א "הוי' אלקי אבותיכ' יוסף עליכם כלו' אלקי אבותיכם יוסף עליכם הוי' של "מה שיו"ד אותיותיו עם רב הוא רבי הרי ויבר"ך אתכם סוד רב"י או בר"י באמצע וכ"ו מקיפו. וז"ש אח"ז איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכ"ם רי"ב היינו ר"ב עם יו"ד אותיותיו, ע"כ הבו לכם וגו' ומזה ילפינן סוד ויבר"ך לכך זה יצא ראשונה הרי חדא, והב' ויבא משה ואהרן וגו' סוד ונתנו מ"ה ויברכו הג' ויברך אותם משה, וכל זה סוד ברוך בוא"ו לקשרן עם ג' אותיות יה"ו בחי' וא"ו והדין וזא"ת "הברכה להתאחד עם ה' אחרונה הנקרא כה (כמבואר בזוהר פרשה זו) והנה רב או ב"ר עם כה הרי ברכה הרי משה הוא המאחד את ישראל בד' ברכות נגד ד' אותיות הוי' ב"ה והבן. וישא בלעם את עיניו וגו' מה טובו אהליך יעקב כו' יבואר עפי"מ שאמרו חז"ל בברכות דף וא"ו כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד ויש להבין מה ענוה יש בזה במה שקובע מקום לתפלתו ועי' צל"ח שמפרש דהטעם של קביעת מקום הוא מפני שכת קדושת המקום מסייעו שתקובל תפלתו, והנה בתענית כ"א אמרו לא המקום מכבד את האדם כ"א האדם מכבד את מקומו וא"כ המתגאה אומר שהוא א"צ שהמקום יכבד אותו דהיינו שיסייענו להשרות עליו קדושה שתקובל תפלתו אלא אדרבה הוא מכבד את מקומו ומקדש אותו, אבל הקובע מקום לתפלתו הוא מורה שצריך קדושת המקום לתפלתו שיעלה השמימה וזה מורה שהוא עניו ולכן אלקי אברהם בעזרו שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' שתלה בזכות המקום לכן הקב"ה תלה בזכות עצמו כ"כ לזה שקובע מקום לתפלתו ואינו תולה בזכות עצמו כ"א בכח קדושת המקום הקב"ה תולה בזכות עצמו כמאמרם ז"ל כל התולה בזכות אחרים הקב"ה תולה לו בזכות עצמו עכ"ד ז"ל: ובזה אמרתי לפרש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ' ואמרו ז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי עיקר השרא' שכינה בתוך ב"י ע"ד דכתיב היכל ה' היכל ה' המה וע"ד שפי' האלשי"ך הפסוק בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר כלו' שאין השראת הקדושה מצד העיר כ"א בקרבך דייקא עיי"ש, וא"כ לכאור' יקשה למה הי' צריכים לעשות מקדש ומקום להשראת השכינה הלא עיקר השראת השכינה הי' בתוכם של ישראל אבל הענין כי אשכון את דכא ותועבת ה' כל גבה לב ולזה הי' צריכים לעשות מקום קבוע להשראת השכינה לתלות השראת השכינה בכח קדושת המקום ועי"ז הקב"ה תולה להם בזכות עצמם ושוכן בתוכם וזהו אמרו ית' ועשו לי מקדש כלו' כשיעשו לי מקדש אז ושכנתי בתוכם דייקא שבזה שיעשו חקת קביעת מקום לתפלתם שזה מורה על ענותנותם אז אשכון בתוכם והנה אמרו ז"ל אהא דכתיב כל צמא מו למים למה נמשלו דברי תורה למים מה מים מניחים הגבוה ויורדים לנמוך אף ד"ת כו' וזש"ה וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו (כלו' על ישראל) רוח אח' כפי' הזוהר הנ"ל, שהשראת שכינתו על ישראל ולא מצד המקום שגורם שהרי גם במדבר שכינתו חופפת עליהם וע"כ אמר מה טובו אהליך יעקב וגו' הן בתי כנסיות ובתי מדרשות שמה שצריכים לקבוע מקום לתפלתם הוא רק מחמת כנחלים נטיו כלו' שמורה על מדת ענוה שלהם שיש לישראל בחי' עניה הנמשל לנחלים שמות' הגבוה ויורדים לנמוך ולכן קבעו מקום בב"כ ובו"ד מצד ענוה לבלי לתלות בזכות עצמם כ"א בכח קדושת המקום ולכן הקב"ה תולה בזכות עצמם ומשרה עליהם רוח אלקים וכאמור: א"י על פי מאחז"ל המובא למעלה אות ג' כיון דכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי, ופי' בספר ערבי נחל על פי דברי הזוהר שבכל מקום שהלכו ישראל הלך עמהם קדושת ארץ ישראל כדמצינו ביעקב שקיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו ולזה הוי סתרו בארץ ישראל ובנוי בארץ ישראל והוי ע"מ לבנות במקומו ממש עי' לעיל, ולזה היה השראת השכינה עמהם הגם שאין השכינה שורה אלא בא"י אלא מטעם שבכל מקום שהלכו ארץ ישראל עמהם היה כמו שכתבתי לעיל בפסוק מי מנה כו' עי"ש, וז"ש וירא את ישראל שוכן לשבטיו שוכן דייקא כלו' ששוכן במקום א' ולא נע ונד, וזש"ה (שמואל ב' ז') ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ועי' מצודת ציון שפי' ורגז ענין תנועה ממקום למקום כמו למה