ייטב לב במדבר תשיט

הרחמים והחסדים [וע"ד שפירשו המפורשים הפסו' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה [אותי בחי'] ויהי בעצם היום הזה כי הגביהם למעלה מהמזל וממילא הי' למעלה מסדר הזמן וכ"כ הי' כאן כי הי' אז באותן החדשים שהם בחי' עינים מקור הרחמים כמו לעתיד]: וז"ש וירא בלעם כי טוב בעינ"י הוי' לברך את ישראל וגו' וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו היינו בחי' העתידה שנא' לבדד ישכו"ן וגו' ותהי עליו [על ישראל כמו שפי' הזוהר] "רוח "אלקים גימ' ברחמי"ם וגימ' מצפ"ץ שם הוי' בא"ת ב"ש וז"ש להלן אראנו ולא עתה כלו' אראנו עכשיו מה שהוא לא עתה, אשורנו (מה שהוא) ולא קרוב כ"א העתיד להיות, דרך כוכב מיעקב כלו' שדרך הכוכב של החדשים דריע מזלייהו מיעקב כי הגביהם למעלה מהזמן והמזל, וקם שבט מישראל כי מה שיהי' הוא שהי' עתה והבן: וירא בלעם כי טוב בעיני הוי' לברך את ישראל בילקוט זש"ה מונע בר יקבוהו לאום זה בלעם שהוא מונע מלברך את ישראל, וברכה לראש משביר זה משה שברך את ישראל בעין טובה, יש להבין איך נרמז באומרו מונע בר מונע מלברך, אבל יתבאר כי הנה כבר כתבנו למעלה עה"פ הנה ברך לקחתי לפרש הפסוק ויגר מואב מפני העם מאד כי "רב "הוא כי ישראל נקרא "רב ועמו "הוא כלומר הוי' ב"ה גימ' כ"ו סוד רוכ"ב על ע"ב ק"ל ונעו אלילי מצרים מפניו ע"כ הזכירו הנה עם יצא ממצרים כי ממנו יגורו שלא ינועו כמוהו וזה נעשה ע"י משה ואהרן שעליהם נאמר ונתנו מ"ה שמזה נובע ע"ב ק"ל גימטר' ר"ב ועם הוי' כ"ו הרי רוכ"ב ובהיפך הוא אותיות ברוך ועתה נאמר כי כתיב בני בכורי ישראל, הענין כי תרגום של בני ברי ובהתאחד עמהם הוי' עולה כ"ו הרי בכור"י וזה סוד כי ברו"ך הוא ב"ר עם כ"ו הרי ברו"ך, וז"ס עבדו את הוי' וגו' נשקו ב"ר פן יאנף ופי' בלקו"ת ב"ר סוד דין שהוא מאחורי' של מ"ה דאלפי"ן וצריך שינשקו ב"ר להמתיק' ע"י נשק"ו עולה תנ"ו פן יאנף כו' ולדעתי קאי אלמעלה נשקו ב"ר אל הוי' האמור ויהא ברו"ך וזה המתקתו ועמש"ל בזה בפ' יתרו וז"ש וירא בלעם כי טוב בעיני מהוי' לבר"ך וגו' פי' להתאחד עמהם שיהא ברו"ך והוא בקש להכניס בהם עיה"ר להרחיקם ממנו ית' ולהפריד אלופו של עולם מתוכם, וז"ש הילקוט מונע ב"ר זה בלעם שרצה למנוע ב"ר מהוי' העולה כ"ו לבל יהא ברוך ע"כ יקבוהו לאום וגו' וברכה לראש משביר זה משה שהוא צירף ש"ם (ר"ל שם יהוי' ב"ה) אל בר"י הרי משבי"ר שברך את ישראל בעין טובה וזה ויבר"ך אותם משה היינו כ"ו עם בר"י הרי ויבר"ך: וז"ש הילקוט א' הקב"ה רשע זה עינו צרה די שלש ברכות שברכן ואלו הן מה טובו וגו' מי תנה וגו' לא הביט און וגו' יבא משה שעינו יפה ויברכם ארבע ברכות ואלו הן ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם וגו' ויברך אתכם ויבא משה ואהרן וגו' ויברכו את העם, וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם, והדין וזאת הברכה ויש להבין למה די בשלש ברכות אלו דייקא ומה ענין זה לזה וגם להבין למה נקט במשה תחלה הא דכתיב בפ' דברים ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם וגו' קודם הפסוקים הנאמרים קודם, אבל הענין כי בלעם עינו צרה ובקש להרחיקם מאתו ית' אבל וירא את ישראל וגו' ותהי עליו (על ישראל) רוח אלקים כפי' הזוהר ע"כ אמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כדכתיב ושכנתי בתוכם דייקא וברכה זו נתקיימ' כדכתיב ואהי להם למקדש מעט וכל מקום שגלו שכינתו בתוכנו ועמנו, והטעם לזה כי מי מנה עפר יעקב שפלותו של יעקב שכל אחד הוא בעיניו עפר ואפר וכתיב אשכון את דכא וכמ"ש חז"ל כי אתם המעט וגו' חושקני בכם כי אתם ממעטים עצמיכם ובשביל זה עצמו לא הביט אין ביעקב וגו' ה' אלקיו עמו מדה"ר ומדה"ד, ביאור הדבר עפ"י מאמרם ז"ל גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה יותר מכל הקרבנות שנא' זבחי אלקים רוח נשברה ופירשו המפורשים כי מצד מדת הדין אין קרבן מועיל לכפר כ"א תכח רחמיו ית' וע"כ כתיב זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו קרבנא לא אתקריב אלא לשמא דהוי', אבל זבחי אלקים רוח נשברה קרבנא דאלקים הוא רות נשברה ולכן זה גדול מכל הקרבנות שגם מצד מדה"ד מכפר עליו הנמיכות רות וענוה ושפלות ועי' בזוהר משפטים דף ק"ח ע"א ומזה תבין שמכח ענוה ושפלות של יעקב שע"ז אמר מי מנה עפר יעקב לכך לא הביט און ביעקב וגו' ה' אלקיו עמו מדהר"ח ומדה"ד, ותרועת מלך (גם התחברות מלך דינא דמלכותא) בו לבל יביט און כאמור, וא"כ אלו הג' ברכות אחת הן וחזי לאצטרופי יבא משה ויברכם בד' ברכות ונקט הא דפרשת דברים תחלה כי הוא מקור הברכה לפי האמור למעלה כי שם נאמר י"א דבר אלינו וגו' ר"ב לכם שבת בה"ר הזה הנה אמר תואר