ייטב לב במדבר תשיז

אל מוציאם ממצרים וגו' הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף כיצד קורא את שמע כו' עי' פרש"י ויל"ד מפני מה שינה הכתוב להקדים קימה לשכיבה הלא כתיב ובשכבך ובקומך וכ"ה הסדר כי קימה אינו נקראת אלא כשקם ממטתו אבל בכל היו' נקרא עמידה וישיבה והילוך ועי' מג"א א"כ לא יוכל לקום עד אחר שישכב והי' לו להקדים לא ישכב ואח"כ כלביא יקום ועי' ריש פ"ק דברכות תנא אקרא קאי עיי"ש ולתרץ דברי רש"י אפשר עפימ"ש בש"י כי סגולה לקום בשעה שרוצה הוא ע"י שקורא ק"ש בכוונה ואז מתפלל שיעזרהו השי"ת לקום בשעה שרוצה ומפקיד רוחו והקב"ה מחזיר לו פקדונו בשעה שרוצה לקבלו, וז"ש כלביא יקום וגו' והטעם כי לא ישכב (מתחלה בלילה) עד יאכל טרף ע"י ק"ש וכאמור: א"י למ"ש ז' הרמ"א באו"ח סי' א' ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת הבורא וע"ש במג"א וז"ש עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך שלכאורה הוא כפל לשון אבל ר"ל עד מתי עצל תשכב במטתך אחר שתעור מתי תקום משנתך כלו' מיד אחר השינה ולא שתשכב מקודם איזה שעות ואח"כ תקום שזהו קימה משכיבה ולא משינה, וז"ש כלביא יקום וגו' [מיד שיעור] לא ישכב (כלל אחר שיעור) עד יאכל טרף וגו' שזהו ק"ש ותפלה אבל עוד יל"ד על שנותו את טעמו כלביא וכארי הוא כפל ענין במ"ש, ואמנם מלבד פרש"י נוכל לפרש: עפימ"ש אהא דמבואר בתורה ענין שכר ועונש וכן מצינו עוד קודם קבלת התורה כתיב אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים רומז לעונש שנענשו המצרי' על אשר לא שמעו בקול ה', ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' רומז לשכר על שהאמינו בה' ובטחו בישועתו ועתה אם שמוע כו' והייתם לי סגולה וגו' והלא אחז"ל אל תהי' כעבדים המשמשי' את הרב ע"מ לקבל פרס ומתרצים ע"ד שכ' חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ועי' ברמב"ם פ"י מה' תשובה הלכה ה' במ"ש לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן כו' ויעבדוהו מאהבה עיי"ש וע"כ בצאת ישראל ממצרים מעם לועז הי' חסרי מדע ולא באו למדרגה זו לעבוד מאהבה ולזה צוה הקב"ה לומר להם ענין שכר ועונש כדי להרגילם בעבודה לעבוד אח"כ מאהבה בלתי לה' לבדו, ובניע"ח פ' תזריע כתב עה"פ אשה כי תזריע שלומד בתחלה עמל"פ שזהו בחי' אשה אח"כ וילדה זכר שמתוך שלא לשמה בא לשמה שזה בחי' זכר ומשפיע ע"ד ישראל מפרנסי' לאביהם שבשמים וכבר כתבתי למעלה דהגם דכשפים מכחישים פמלי' של מעלה זה דוקא בעובד את עצמו ואת רבו היינו ע"מ לקבל פרס שמחשבתו בלתי זכה אבל בעובד שלא ע"מ לקבל פרס כ"א בלתי לה' לבדו אין כשפים שולטי' בי, וז"ש אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לי שהי' מזל מצרים ראש לכל המזלות וגם היתה מלאה כשפים עכ"ז הוציאם כי לא נחש ביעקב וגו' אלא דלכאורה יקשה על זה ממה שא' להם אתם ראיתם וגו' שזהו ענין שכר ועונש הרי שעבדו עמל"פ וא"כ כשפי' מכחישים פמלי' של מעלה ולזה א' לתרץ כעת מחמת שיצאו ממצרים ולא הי' בתחלה בני דעה ע"כ יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל למצרים ולישראל כלומר ענין שכר ועונש והטעם כי הן עם (בתחלה) כלביא יקום כמו הנקבה של הארי שהוא לימוד שלא לשמה אבל לבסוף וכארי יתנשא שיתגברו כארי בבחי' זכר ללמוד ולעבוד מאהבה לשמה ולזה אין כשפים שולטין בהם, וכבר נודע שיציא' מצרים הי' על שם העתיד כדכתיב בהוציאך כו' תעבדון וגו' ע"ש ברש"י ולכן זכות של עתה שהגיעו לעבוד מאהבה עמד להם להוציאם לבלי ישלטו בהן כשפים של מצרים, ושמא תאמר שלכאורה יקשה על מאמר חז"ל לעולם יעסוק כו' הלא תורה ומצות שלא לשמה אוחזין בהם חיצוני ואזל לסטרא אחרא ח"ו והתירוץ לזה כשלומד אח"כ לשמה תוציא יקר מזולל ומחזיר התורה והמצות שהי' שלא לשמה לשורש' כנודע ולזה א' טעם על מה שמתחלה כלביא יקום שהיא רומז על העובד שלא לשמה שאין לחוש פן יחטפנו חיצונים כי לא ישכב כלי' שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולא ימות (כי שכיבה רומז למיתה ע"ד ושכבתי עם אבותי וישכב דוד) עד יאכל טרף מה שטרפו יחזירנו לבעליו, ודם חללים ישתה כלומר המצוה שנעשה במעשה בלתי כוונה רצוי' שהיא כמו חלל כגוף בלא נשמה ואין בה רק מעשה מדם החיוני ולא כוונה מהנפש ישתה ויתקננו וישיבנו על כנו כי"ר: עוד ביאור על זה כי נודע כי על הגאולה אשר עברה נאמר לפניו שירה חדשה ועל גאולה העתידה נודה שיר חדש. והטעם כי גאולת מצרים הי' מצד השי"ת כי ישראל בעצמותן הי' בלתי ראוים להגאל אז אך לאשר