ייטב לב במדבר תשטז

[כמבואר בלקוטי תורה להאר"י ז"ל שבלעם הוא לבן עי"ש] אז שב לשנאתו לעורר דין, ע"כ ויעקב הלך לדרכ"ו בחינת קו האמצעי, גם עשה יחוד של שני פעמים יב"ק העולה דר"ך כידוע, ויפגעו בו מלאכי אלהים שנכללו בו ונמתקו. וזה שא' כאן לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל הוי"ה אלהי"ו עמו (התכללות חו"ג) ותרועת מלך (תפארת) בו דייקא. ונקדים לפרש הא דכתיב בפ' ויחי ויא' ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם, ולהלן שם נא' ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וגו', ואיתא במד' קרא יעקב לאל להיות עם בניו [כי יש אם למסורת ודרש ליה כאלו כתיב אל בצירי]. ביאור הדבר כי יעקב ידע וראה שיהיו בניו בגלות בשעבוד מצרים ועתידין להגאל בכח התכללות המדות חג"ת שיעשה הקב"ה חסד לישראל ודין וגבורה לפרעה ולמצרים וכדכתיב כי ביד חזק"ה ישלחם וגו' דא גבורה וכתיב וירא ישראל את היד הגדולה דא חסד, וכתי' ובני ישראל יוצאים ביד רמ"ה דא תפארת, [וכל זה תמצא מבואר בגור אריה פרשת שמות על הפסוק פקוד פקדתי עי"ש], וזה שא' הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם. והי"ה הוא שם הוי"ה למפרע (סוד גבורות ממותקות בחסד לישראל בחינת פסוק והי"ה אם שמוע כמבואר בדברי הרמ"ז) אלהים מדת הדין למצרים ועי"ז והשיב אתכם וגו' וז"ש ויקרא יעקב אל בניו קרא לאל הרומז להתכללות חו"ג כדכתיב חסד אל וכתיב ואל זועם ולבעבור זה קרא הקב"ה ליעקב אל ויעקב קרא לשם אל להיות עם בניו להוציאם ממצרים בכח שם זה. והנה השבטים יש מהן היו מדתן נוטה לחסד ויש מהן לגבו' כידוע וז"ש ויא' האספו שיתאספו יחד ויתכללו זע"ז ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים כי שם זה יקרא אותן מגלות מצרים ומשאר גליות, וז"ש כאן א"ל (התכללות חו"ג סוד תפארת) מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו רא"ם ר"ת "רוחא "אשא "מיא וכאלו אמר כתועפות ראם לו זה יעקב שנא' בו כאשר ראם וכמבואר לעיל, כי לא נחש ביעקב (על ידי יעקב) ולא קסם בישראל על ידי ישראל לא הועיל נחש וקסם של מצרים לעורר דין, כעת (שרוצים לנחש ולקסום) יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א"ל שם המורה התכללות חו"ג סוד רא"ם וכאמור: לא הביט און ביעקב וגו' עפ"י דאי' בר"ה חד אמר נושא עון וח"א כובש הזכיות, ונאמר בספרן של צדיקים כי שניהם אמת נושא עון על עצמו כביכול שאומר אני גרמתי להם שבראתי יצה"ר שנא' ואשר הרעותי וכובש הזכיות לומר כי אנחנו עשינו אם כי הכל מכחו ועזרתו כמאמרם אלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו והיינו דכתיב ולך אד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו הוא עשהו. וז"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (לתלות החטא והחסרון בהם כ"א) ה' אלקיו עמו (כלומר שהוא גרם לזה) ותרועת מלך (הוא חיבה וריעות מלך במצותיו ית') בו זה תולה בו כאלו הם העושי' לבדן: א"י ע"ד שפירשתי ממרים הייתם עם ה' דהול"ל נגד ה' עפ"י דברי הבעש"ט זלה"ה שכל מה שישראל עושה אפי' דב"ע סוף ותכלית המעשה הוא לשם ה' כגון העושק כוונתו להחזיק בניו לת"ת לתת צדקה ולכבד שבת וכ"כ אם לפעמי' ימלא תאותו הכוונה למען לא יתאוה אל האיסור וכמו שפי' מוזלה"ה פ' קדושים קדש עצמך במותר לך עיי"ש, וז"ש ממרים הייתם (באותו שעה דעתיכם) עם ה' והארכתי בזה בספרי ייטב פנים במאמר שוב אשיב אות וא"ו וז"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (כי אז ג"כ) ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו בתוכו, וזה שפרש"י אפי' מכעיסין וממרין לפניו אינו זז מתו"כן ר"ל מתוך לבן והבן: אל מוציאם ממצרים וגו' כי לא נחש ביעקב כו' כעת יאמר וגו' יתבאר עפי"מ שפירשו גדולים מעשי ה' היינו סיפורי מעשיות ונפלאותיו האמורים בתורה ני הנם דרושי' לכל חפציהם להמשיכם גם היום להושע הוד והדר פעלו וצדקתו (כי הפעולה ההוא) עומדת לעד ע"ד ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, והראי' זכר עשה לנפלאותיו ע"כ חנון ורחום ה' לזה עשה זכר לזכרן כדי להמשיכן בזה עוד ע"ד שנא' משמי' דגברא רבא הא דכתיב כי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו' איכה אוכל להורישם לא תירא מהם (והסגולה לזה) זכור תזכור את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה וגו' ובזה הזכירה תגרו' להפיל שונאיך גם היום וז"ש כאן אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם (תוקף ראם אלו שדים) לו למצרים כי הי' מלא כשפים ובכשפיהם עשו שיהי' ישראל משועבדי' תח"י לעולם אבל ה' הפיר עצתם וביטל כשפיה' ולהטיה' ומזה תדע כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת (שאנו רוצים לנחש ולקסם) יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בימי קדם בימי מצרים שלא הועילו הכשפים ובזה יגרמו שכ"כ עתה לא יועיל: