ייטב לב במדבר תשטו

א"י ויא' אליו בלק לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה ובמסורה וכלו מחמדים ולכאורה תיבת משם נראה כמיותר, אבל הכוונה בזה למ"ש רש"י עה"פ ויקחהו שדה צופים אל ראש הפסגה ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה כסבור ששם תחול עליהם הקללה כו' וז"ש אשר תראנו משם היינו מה שנא' וימת ש"ם משה ועשה עצמו כאלו לא ידע מאמרם ז"ל משה רבינו לא מת דגמר שם שם ממה שנא' ויהי שם בהר וגו' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש ולכאורה זה סותר פשוטו של מקרא ופי' מוזלה"ה דה"ק לעיני אדם וימת (אבל) שם (ר"ל בעולם העליון כמו ויהי שם בהר) משה עבד ה' עומד ומשמש בשמי מרום, וז"ש אפס קצהו תראה מה שנא' וימת שם תשה וכלו לא תראה היינו הגז"ש דשם שם שמורה כי עודנו חי עומד ומשמש (ועודנו) חכו ממתקים (כמו בעת שקבל התורה שעליה נא' ומתוקים מדבש) וכנו מחמדים: גם ירמוז למאמרם פ"ק דמגילה גבי המן כיון שנפל פור בחדש אדר שמת מכח שמת בו משה ולא היה ידע שבז' באדר נולד משה ופירשו המפורשים כי להיות שאין אדם נופל ביום לידתו המורה על טוב מזלו אלא ודאי אין זה נפילה כי אם עליה שנתעלה למעלה בגבהי מרומים וז"ש אשר תראנו משם מה שנא' וימת שם משה ועל זה א' אפס קצהו (האחרון) תראה וכלו (היינו קצה הראשון הלידה) לא תראה כי מכח זה נצמח ימי הפורים זמן משתה ושמחה והיינו חכו ממתקים וכלו מחמדים והבן: הנה ברך לקחתי וברך (הוא וב"ד כמי שפירשו כ"מ שנא' וה' הוא וב"ד ע"כ) ולא אשיבנה וכמו שפי' האלשי"ך אלהים יחננו וגו' כלו' אם הוא עפ"י מדהר"ת לבד אז יכול להשתנות על ידי קטרוג של מדה"ד אבל אם גם (אלהים) מדה"ד יחננו ויברכנו (אז) יאר פניו אתנו סלה כלו' לא ישונה. א"י הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה ירמוז למ"ש בע"ח שער אנ"ך פ"ג כי האחורי' של מ"ה דאלפי"ן, הפשוטים הם גימט' ע"ב ומילואם הם גימ' ק"ל ושניהם בגימט' ר"ב ועם הויה גימט' כ"ו עולה רוכ"ב וזה הנה הויה רוכ"ב על ע"ב ק"ל עכ"ד, וכן מבואר בסידור בכוונת ברכ"ו את ה', ולדעתי ז"ש פרעה אל עמו הנה עם בני ישראל ר"ב ועצום ממנו וגו' והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא וגו' (שם העצם הנעלם ומרומז באומרו למעלה והיה אותיות הויה עולה כ"ו על ר"ב ויהיה גימט' רוכב) ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וזה שא' ויגר מואב מפני העם מאד כי ר"ב הוא ובהתחבר עמו שם הויה עולה רוכ"ב ובהיפך אותיות ברו"ך וזהו סוד ויאמר אלהים וגו' לא תאור את העם כי ברו"ך הוא, ולעומת זה רצה בלעם להתיש כח זה ע"כ והוא רכ"ב על אתונו רכ"ב חסר וא"ו ובהיפוך אותיות נעשה בר"ך ועם וא"ו נעשה וברך וזהו הנה בר"ך לקחתי מאותיות רכ"ב "וברך מלא בוא"ו ולא אשיבנה מצירוף זה כי אם ברוך יהיה והבן. ועמ"ש בזה עה"פ וירא בלעם כי טוב: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ואל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו וגו'. יש לפרש כי כתיב למעלה סוף פ' ויצא וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקומו, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים. ואיתא בזוהר סו"פ מצורע דף נ"ה ע"ב וז"ל ת"ח כתיב ויפגעו בו ויפגעו לפניו מבעיא ליה וכו' אלא אינון מסטרא דגבורה קאתיין דכתיב מלאכי אלהים כו' ואתכללו ביה, תא חזי בקדמיתא מחנה אלהים זה חד, לבתר ויקרא שם המקום ההוא מחנים תרי, חד מסטרא דדינא וחד מסטרא דרחמי כו' וע"ד כתיב ויפגעו בו, בו דייקא, ויאמר יעקב כאשר ראם ראה אותם מבעיא ליה מאי ראם אלא חמא לון כלילן כחדא מתחברין דא בדא ועל דא כתיב ראם וכלהו אתו לאוזפא ליה ולשיזבא ליה מידא דעשו עכ"ל, ומפרש המקדש מלך רא"ם ר"ת "רפאל "אוריאל "מיכאל הרי ג' קוים דהיינו רפאל בבחינת קו הגבורה ממותקות עכ"ל: ולי נראה רא"ם ר"ת "רותא "אשא "מיא רות מדתו של יעקב ובו נכללו אשא ומיא מדתו של יצחק ושל אברהם והיינו דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם וגו' וכדאיתא בזוהר אחרי דף ס"ו ע"ב רח"א מ"ט יעקב קדמאה הכא אלא בגין דיעקב כללא דאבהן וא"כ י"ל דזה היה לשיזבא מעשי מיד וגם לדורות על עתיד כמו לענין בלעם שביקש לעורר דין ועת זעם על ישראל על כן קדמה הרפואה למכה שנכללו הגבורות והדין במדתו של יעקב, ונמתקו. ובזה יש לפרש וישכם לבן בבקר וינשק וגו' וילך [אח"ז] וישב לבן למקומו כשנתגלגל בבלעם