ייטב לב במדבר תשיד

ינום וגו' ועל אותו בחי' נא' ותרועת מלך (היינו עתיק שהוא כח המחבר ותוך שבין המאציל לנאצלים מלכות דא"ס וכתר דאצילות) בו בישראל, ונ"ל שזה שא' חז"ל ראיתי בני עליה והמה מועטים כלו' ממועטים בעיניהם ונחשבים כאין כי הם העולים עד בחינת כתר הנקרא אין שאינו נמנה במנין הספירות וזה מרמז בר"ת עלי"ה "הן "עם "לבדד "ישכן וממנו השמירה ולכך הוא ר"ת "השומר "עמו "ישראל "לעד והבן: גם יאמר ותרועת מלך בו היינו תרועת קול שופר היוצא מהבל הפה הרומז ומעורר לבחינת עתיק בחינת הבל שממנו הקול כלול מאשא מיא רוחא עי' זוהר ריש בראשית ובעט"צ שם, וז"ס "הנה "ברך "לקחתי ר"ת הבל וענין זה מבואר היטב בספרי ייטב פנים במאמר אבני זכרון באורך: וז"ש המדרש א"ל בלק אם אין אתה יכול ליגע בהן מפני שמשה משמשן כלו' הוא יכול לעורר בחינת עתיק ראה זה שעומד אחריו מה יהיה א"ל אף הוא כמותו ותרועת מלך בו תוקע ומריע ומפיל החומה (גם הוא מעורר בחינת עתיק) ובזה מדויק מאד אומרו ותרועת מלך בו כי תקיעה שבו פותחין ומסיימין אותיותיו תק"ע י"ה רמז לעורר חו"ב עם קוצו של יו"ד בחינת עתיק, וענין זה נרמז בשמו של יהושע שהוסיף לו משה היו"ד וא"ל י"ה יושיעך מעצת מרגלים (שנתנו כח לרגלים דסט"א) והיינו ותרועת מלך המעורר שם י"ה בו ביהושע, ואפשר זה שא' בראש הפרשה ויגר מואב וגו' כי רב הו"א כלו' שכחו גדול ורב שאחיזתו במקום הנקרא הו"א ע"ש שהוא טמיר ונעלם בחינת קוצי של יו"ד וזה לעומת זה בקשו לעשות ויקץ מואב בבחינת קיץ של הסט"א וא' ליה ה' לא תאור את העם כי ברו"ך הו"א לר"ת "בינה "ראשית (חכמה) "ו' (דעת) "כתר הו"א טמיר ונעלם: ויאמר אליו בלק וגו' אפס קצהו תראה וכלו לא תראה, ובמסורה דין ואידך וכלו מחמדים גם הפסוק גופיה מקשה למאי הוצרך לומר לו אפס קצהו תראה דהא כשיהא באותו מקום ממילא ידע כי לא יוכל לראות רק קצתו אבל יובן על פי מ"ש מוזלה"ה בספר ישמח משה פרשת קרח לפרש רננו צדיקים בה' וגו' הטיבו נגן בתרועה כי ישר דבר ה' כו' והפסוק כי כל העדה כולם קדושים בארוכה, ושורש הדברים ע"ד שמצינו כמה דברים שהן בעצמותן חריפים ומרים כמו מלח ותבלין אשר לא יוכל האדם לאוכלן לבדן, ועם דברים אחרים הם טובים ולא יאכל תפל מבלי מלח ומלח ממתיקו ועד"ז א' חז"ל כתוב רע וקרינן הכל לישנא מעליא ר"ל אם שהדבר בפרוטרוט נראה רע אבל בכללות עם שאר דברים הוא טוב וזהו וקרינן הכל לישנא מעליא שבכללות הוא למעליותא וכ"כ נמצא בני אדם בתוך עדת בני ישראל אשר בעצמותן נראים לכאורה בלתי יפים אבל בכללות ישראל כולם יפים אף נעים כי זה יש לו מדה טובה זאת וזה יש לו מדה טובה אחרת וכדומה וזה עוסק בתורה וזה במצות ומעשים טובים וזה בצדקה אפילו פושעים מלאים מצות כרמון זה בחכמתו וזה בעשרו וזה בגבורתו להציל עשוק מיד עשקו ובכללות כל מילי דמיטב איתנייהו ביה עכ"ד מוזלה"ה, ע"כ לעולם אל יוציא אדם א"ע מהכלל ע"ד שנא' בתוך עמי אנכי יושבת וכדמפרש הזוה"ק והקב"ה צריך להשגיח על ישראל בכללותן ולא בפרטיותן ע"ד דכתיב אתם נצבים היום כלכם וגו' כשהקב"ה משגיח בכללות ישראל הם נצבים לפניו בקומה זקופה ע"ש מ"ש ברצ"ה ובלק שנת לבלעם לקטרג על שונאי ישראל ולזה שלח לו לכה נא ארה לי כאדם שאומר אורה בתאנים כדאיתא במד' הכוונה להשטין ולמצא קטרוג על כל אחד ואחד בפרטות כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא: וז"ש לו אפס קצהו תראה שישים עינו הרע על קצתם וכלו לא תראה שלא ישגיח על הכלל כלו כי הלא וכלו מחמדים שבכללותן נמצא כל מיני מחמדים אבל הקב"ה הפיר עצתו ולא השגיח על פרטותן כי אם על התחברות כללותן ולזה אחז"ל אלמלא היו ישראל באגודה א' אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהן, וטעם לזה נראה כי כשהם מתחברין ומתכללין יחד למטה כמו כן הקב"ה מודד להם כמדתן לבלי להשגיח בחסרונות של כל אחד ואחד כי אם בכללותן דאז נראים יפים ונאים, וז"ש בלעם לא כמו שסובר בלק לראות אפס קצתן ני הקב"ה אינו מביט בפרטות כי אם בכללות להטיב להם וזהו לא הביט און ביעקב וגו' ה' אלהיו עמו (והטעם) ותרועת (לשון רעות כפרש"י) מלך בו שהתחברות של מלך מלכו של עולם בהן ע"ד אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד ועל ידי זה הקב"ה משגיח בכללותן ואז כלו מחמדים וכנ"ל: