ייטב לב במדבר תשיג

וז"ש כי מראש צורים (הנמולים) אראנו (ע"ד ותקח צפורה צור ותכרות וכתיב עשה לך חרבות צורים וגו') הוא אברהם, הן עם לבדד ישכן (אפילו ערלים) ובגוים לא יתחשב כי הגוים קרוים ערלים וישראל קרוים נמולים על כן מי מנה עפר יעקב מצות מילה שהערלה מכוסה בעפר והבן: עוד יתבאר המשך הפ' מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' כי מראש צורים אראנו וגו' הן עם לבדד ישכן הול"ל בדד מה זה לבדד ויבואר עפמ"ש חז"ל לא זעם ה' אפי' באותו שעה שזועם בכ"י באותן הימים לא זעם וקבלתי ממוזלה"ה ומפי ספרי' כי באותו שעה שזועם היה צריך לאכפיא דינין לבלי לזעום אז נתגלה בחינת רעוא דרעוין עתיקא קדישא כמו בשעת מנחה בשבת קודש המבואר בזוהר יתרו בכל שיתא יומין כד מטי שעתא דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא אבל ביומא דשבתא בעידן מנחה רעוא דרעוין אשתכח ועתיקא קדישא גליא רצון דליה וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא בכולהו עכ"ל, והנה ידוע כי ישראל נאצלו מחכמה הנקרא ראש וראשית כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ אלו ישראל כונן שמים [העליונים[ בתבונה ואמנם באותו שעה שהיה לו לזעום נתגלה בחינת עתיק וא"א הנקראים כתר שהוא למעלה מראש ואינו נמנה במנין הספירות כמבואר באורך בשער אבי"ע פ"א ושורש דבריו כי הבחי' המתוצעת בין א"ס לנאצלים יש בה כביכול בחי' מלכות דמלכות של מאציל ובחי' נאצל ובחי' אלו נקראים עתיק וא"א ושניהן נקראים כתר שהוא למעלה מראש ואינו נמנה בכלל הספירות ובמקומו נמנה הדעת עכ"ד שם ועתה נתעלו ישראל לבחי' זאת המתנשא לכל לראש וז"ש מה אקב לא קבה אל י"ג תקוני דדיקנא קדישא המתחיל א"ל רחום וגו' ומה אזעם לא זעם ה' עתיק, כי מראש צורים הוא חכמה אראנו ומגבעות בינה ודעת אשורנו וכדכתיב הבו לכם אנשים חכמי"ם ונבוני"ם וידועי"ם, ועתה נתעלה הן עם לבד"ד לבחי' כתר עליון שהוא בדד ואינו בכלל הספירות ישכן. לכך ובגוים לא יתחשב והוסיף ואמר מי מנה עפר יעקב הוא מלכות הנקרא עפר, ומספר את רובע ישראל אות רביעית שבשם הויה ב"ה רובע ההי"ן כנודע מכתבי האריז"ל כש"כ שאחיזתו למעלה בקודש הקדשים ומבואר בזוהר בשלח וכן הוא בסידור על הפסוק ויושע ה' ביום ההוא ביום ההוא היינו עתיק והטעם מבואר בדברי רבינו שם על פי הזוהר שלח יום ההוא יומא בתראה דאחיד סופא בשירותא שירותא אקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכולא חד עי"ש וז"ש בלעם להלן ההו"א (עתיק) אמר (החפץ והרצון נקרא אמירה כמ"ש רמב"ן בראשית) ולא יעשה ועל זה א': הנה ברך לקחתי יתבאר על פי מה שכתב בזוהר פנחס דף רנ"א רנ"ב גער חית קנה מאי קנה דא דכורא דהאי חיה בישא דאית ליה סטרא זעירא באחדותא דקדושה (על שם שחטף רגל הוא"ו של ה' והמשיכו לעשותו ק' עי' ברמ"ז) וזמין קוב"ה לתברא לההוא קנה כגוונא דא יתבר רגליה דק' מקנה וישתאר הנ"ה שנא' הנה ה' א' בחזק יבא עי"ש וזה סוד הנ"ה בר"ך לקחתי בר"ך ר"ת "בינה "ראשית (הוא חכמה ראשית הגילוי) "כתר "וברך הוסיף וא"ו בחינת דעת כח התחבר וגם וא"ו במילואו י"ג מכילין דרחמי תקונא דיקנא ודאריך כמבואר בזוהר אחרי דף ס"ו עי"ש ולכך ולא אשיבנה, לא הביט און ביעקב וגו' ה' אלהיו עמו ואי' במדרש רבה פרדס שהשומר ישן הגנב נכנס בו ואלו ישראל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כוונתו כי עתיק הוא עינא דלא נים, ובזה מובן קשור הפסוקים דקאי אמ"ש למעלה מאין (בחינת עתיקא) יבא עזרי כמבואר בסידור עזרי מעם ה' (עתיק) עושה שמים וארץ זו"נ, ועל זה א' אל יתן למוט רגלך היינו רגל הוא"ו שבתוך הה' להמשיכו לסט"א לעשות ממנו ק' אל ינום שומרך ששם עינא פקיחא דאשגחותא תדירא דלא אדמיך ולא נאים כמבואר באדרא נשא דף קכ"ט ע"ב ומכחו נעשה מקניה הנ"ה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וא' עוד ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך וגו' כי מבואר בכ' האריז"ל איך שהסט"א עושין מה' ק' תחל' חוטפין קוצו דאות ד' שהוא דוגמת י' ונעשה ר' ואחר כך חוטפין רגל הו' שבתוך הה' ומאריכין אותו ונעשה ק' כקוף בפני אדם, ונמסרו ע' של שמע וד' של אחד גדולות וכ"כ נמסרו באותיות גדולות ר' של לא תשתחוה לאל אחר שלא להחליף אחד באחר וכשחוטפין קוצו של ד' מן אחד ועושים ממנו ר' אזי נעשה צירוף ע"ר וחלופו ר"ע בסוד ויהי ע"ר ר"ע כמבואר בזוהר תצא דף ר"פ עי"ש, וזה שא' ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך כלו' על י' של ד' דאחד שהוא ימינך שלא לחטוף קוצו של ד' שהוא י' ועי"ז ה' ישמרך מכל ר"ע בינה זאת, וז"ש המדרש י"א עמו הנה לא