ייטב לב במדבר תשיא

דא' ר"י א"ר מנין שאין מזל לישראל שנא' ויוצא אותו החוצה א"ל (הקב"ה לאברהם) צא מאיצטגנינות שלך כו' וכתבו תוס' והא דא' רבא בני חיי ומזונא לאו בזכותא תלי' מילתא אלא במזלא, מ"מ ע"י זכות גדול משתנה והקשה ז' מהרש"א ז"ל בח"א א"כ למ"ד יש מזל לישראל ע"י זכות נמי לא משתנה וכל יעודי התורה בשכר ועונש מורה כי אין תלוי במזל אלא בזכות ומתרץ דזכות רבים ודאי אינו תלוי במזל ולא פליגי אלא ביחיד ע"כ ע"ש, ובפ' לך לך על ואעשך לגוי גדול פרש"י זה שאומרים אלקי אברהם ומפרש המזרחי משום דאין הקב"ה מיחד שמו על היחיד אלא על אומה שלימה לכך א"ל ואעשך לגוי גדול שתחשב כאומה שלימה עד שאוחד שמי עליך. ובזה אמרתי דזה טעמא דמ"ד אין מזל לישראל וכתבו תוס' דע"י זכות גדול משתנה היינו משום דמאן דנפיש זכותי' כרבים דמי כדאי' פ"ק דתענית לגבי משה כיון דנפיש זכותי' כרבים דמי ועד"ז פירשו הספרים והי' מספר בנ"י (אפי' בשעה שנדמה שיש להם מספר עכ"ז הם) כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מחמת שכאו"א נחשב לרבים וזש"ה הביטו אל אברהם וגו' אחד קראתי (עכ"ז) ואברכהו וארבהו ר"ל שיש לו דין רבים ומ"ש ואברכהו רמז למ"ש לו הקב"ה ואברכך וארבהו רמז למ"ש לו ואעשך לגוי גדול, והנה יכול להיות כי בלק שלח לבלעם להרע לישראל ע"י חכמת איצטגנינות כי המזל מורה לרע על שונאי ישראל כנודע ובלק לא ידע כי אין מזל לישראל שהם למעלה ממזל מחמת שכאו"א נחשב לרבים כדמצינו באברהם וע"כ א' לו בלעם כי מראש צורים [הוא אברהם] אראנו (לישראל) ומגבעות (הן האמהות שנשתנה מזלם להוליד) אשורנו (כי) הן עם לבדד ישכון כלו' שהן אומה שלימה אפי' כשכל או"א לבדו לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב יחיד כלל אבל בישראל שכל יחיד חשוב לעם אין מזל לישראל ואין מזל שולט בהם והנה הטעם שישראל הן למעלה ממזל נראה שזהו ע"י מצות מילה ששקולה ככל המצות כדאי' בנדרים וכן קבעו חז"ל בנוסח הברכה וצאצאיו חתם באות ב"ק ע"כ בשכר זאת אל תי חלקנו רמז למ"ש כי חלק ה' עמו ולא כמו אומות העולם שהם תחת שרי מעלה וזש"ה באברהם במצות מילה ואתנה בריתי ביני ובינך (עי"ז) וארבה אותך כלו' שתהי' נחשב לרבים לצאת ממזל לגמרי עד שתהי' ראוי להוליד בן הראוי לירש אותך ועי' במהרש"א ח"א פרק ארבעה נדרים מענין זה באורך ואז תבין וז"ש טעם שהם למעלה מהמול כי מי מנה עפר יעקב רמז למילה שנותני' הערלה בעפר [כמו שמבואר בילקוט פ' זו] על ידי מצוה זו הם למעלה מהמזל: ו לכה ארה לי יעקב וגו' מה אקוב לא קבה אל וגו' כי מראש צורים וגו' יתבאר עפימ"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ונתבאר בזוהר תרומה מענין ש"י עולמות או"ר גימטרי' ר"ז מימינא ק"ג משמאלא ועפי"ז מפרש בלקי"ת פ' וישלח ויקח מן הבא בידו (יד כהה) מנח"ה גימטרי' ק"ג לעשו אמנם עשו רמז לו שהוא יכול ליקח מכל הי"ש עולמות ע"י קטרוגי וז"ש י"ש לי רב אבל יעקב אמר וכי י"ש לי [דייקא[ כל והבן עי"ש, והנה בלק רצה להפוך ימינא לשמאלא להביא ח"ו קללה אפי' מאותן או"ר אורות שהם מימין ורצה להפריד את ישראל מאלופו של עולם וישאר מבחי' אור ארה וז"ש לכה נא אר"ה לי ולכן אמר בלעם לא מיבעי' שאינו יכול לעשות להם מאומה מבחי' אור דימינא אלא אפי' מהק"ג דשמאלא ג"כ אינו יכול לעשות ולקללם כי הם אחוזים בשם אל (שוב הראו לי קצת מזה בס' באמ"ח) שבשם ישראל, עשר פעמים אל עולה י"ש, וז"ש מה אק"ב (עולה ק"ג) לא קבה אל דייקא והיינו ע"י שהם בחי' צדיקים נוטרי ברית נוחלים ש"י עולמות, ורמז לזה אק"ב ר"ת או"ת "ברית "קודש (ולכן "לא "קב"ה "א"ל ר"ת קל"א גי' שם סמא"ל העולה קל"א ובהפרד אותיותיו נעשה "ל"א "קב"ה "א"ל) ועל זה גמר אומר כי מראש צורים אראנו וגו' היינו שם אהי' עם יו"ד אותיותיו העולה אל או כפשוטו מיעקב שקרא לו הקב"ה אל אראני כי הן עם לבדד ישכ"ן י"ש כ"אן (ע"ד שכ' הזוהר וישכ"ב במקום ההוא י"ש כ"ב) ובגוים לא יתחשב ר"ל שבגוים נעשה ונחשב משם א"ל לצירוף ל"א כדכתיב וכל דירי ארעא כלא חשיבין, מי מנה עפר יעקב ומספר "את "רובע [ר"ת אור] ישר"אל אותיות יש"ר א"ל, ישר שם אל והבן רמזים אלו: והיינו דכתיב בפ' האזינו יזבחו וגו' ותשכח אל מחוללך וגו' ויאמר אסתירה וגו' כי דור תהפו"כות המה בנים לא אמון בם כלי' שמהפכין מצירוף שם אל לצירוף ל"א ר"ת "ל"א "אמון וגמר אומר הם קנאוני בל"א א"ל וגו' במה שמהפכין שם אל לצירוף לא לכן ואני אקניאם בלא עם כי נעשה מא' עי"ן והוא ר"ת "לא "עם והבן ובזמן שעושים רש"מ אז שני הצירופים הם לטובה והיינו דכתיב כאן ל"א איש א"ל ויכזב וגו' ל"א הביט און ביעקב ול"א ראה עמל בישראל וגו' א"ל מוציאם ממצרי'