ייטב לב במדבר תשי

שהי' שם אוירא דא"י כ"כ במצרים הי' אז אוירא דא"י ויעקב ויוסף מתו בא"י ממש, וז"ש יעקב ושכבתי עם אבותי כלו' אל תחשוב שאני מת בחו"ל רק ושכבתי עם אבותי שהם בא"י כי עתה בכאן אוירא דא"י עכ"ד ולפימ"ש שני התירוצים עולים בקנה א' דמה שתי' הזוהר שאני יעקב דשכינה אחידת בי' הוא מטעם שהי' אז במצרים אוירא דא"י וכדאמרן, וא"כ מרע"ה ודור המדבר כולם מתו בארץ ישראל כי הי' אז במדבר קדושת א"י וזה שאמר בלעם אחר שנודע לו שבכ"מ חנייתן של ישראל שם הוא א"י תחש ונסתלקו בא"י ע"כ אמר תמות נפשי מות ישרים כי מתו בא"י והוי קולטתן מחיים הגם שנשארו שם ואחר שהלכו ישראל משם נסתלק קדושת א"י משם. מ"מ לעת התחי' יעלו כולם לא"י כדכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם להביא את דור המדבר לא"י כמ"ש במד' וא"כ שני הי' בא"י ועלייתם יהי' לארץ ישראל וז"ש תמות נפשי מות ישרים שנסתלקו בא"י) ותהי אחריתי כמוהו בעת שיעלו לא"י לזמן התחי' והבן: ד א"י הן עם לבדד ישכון וגו' עפ"י דאי' בפ"ק דחולין דף זיי"ן ההיא איתתא דהי' קא מהדרא למישקל עפרא מתותי' כרעי דר' חנינא א"ל שקולי לא מסתייע' מילתך אין עוד מלבדו כתיב (ואפי' כשפים) ופריך והא אר"י למה נקרא שתם כשפים שמכחישין פמלי' של מעלה והשני שאני ר"ח דנפישא זכותי', וצריך להבין כיון דמכחישין פמלי' של מעלה מה מהני נפישא זכותי', אבל הענין לדעתי כי הקב"ה מתנהג עם בריותיו מדה כנגד מדה ובמדה שאדם מודד מודדין לו וכדאי' במד' אהא דכתיב ה' צלך, ומי שעובד את ה' באמת ובתמים וכוונתו זכה וצלולה בלתי לה' לבדו בלי שום עירבוב אין הכשפים יכולים להזיק לו כי כשפים הוא ענין תערובות כחות מין בשא"מ והצד השוה שבהן שדרכן להזיק ח"ו ומי שדעתו צלולה הקב"ה שומרהו שלא יוזק מתערובות כחות כשפים וז"ש וידעת היום וגי' אין עוד מלבדו ואפי' כשפים כלומ' שכאשר תדע שאין עוד מלבדו אז אפי' כשפים לא יזיקוך אבל מי שאין דעתו צלולה רק עובד א"ע ואת רבו היינו שמכוון להתפאר שתשתף א"ע בעבודתו אי ע"מ לקבל פרס אז יכולים כשפים להזיקו ח"ו ומכחישים פמלי' של מעלה ושאני ר' חנינא דנפישא זכות' כלו' שהי' דעתו צלולה מאוד בלי ערבובי' רק בלתי לה' לבדו ל"ה ניצול מכשפים וז"ש בלעם כי לא נחש ביעקב וגו' (כי) הן עם כלביא יקום כו' ופרש"י לחטוף מצות ללבוש טלית ותפילין ולקרות ק"ש כלו' שמקבלין עול מ"ש ואחדותו עליהן ויודעי' כי ה' אלקינו ה' אחד ואין עוד מלבדו ולכן כשפי' לא יזיקו להן: והנה בנועם מגדים פרשת האזינו כתב לפ' ה' בדד ינחנו כו' דיש צדיק הנזהר במעשיו לעשותם בהתבודדות למען ינצל מהרהור שלא לשמה וכדכתי' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני הכוונה להזהר ממחשבות זרות בלתי רצויות בשעת התפלה ולפעמים שמוכרח להיות בין הבריות בשעת התפלה ידאג איך ינצל מפניות וה' ברחמיו רואה כשרון מחשבתו ויושיע לו שגם כשהוא ברבים יהי' נדמה לו כאלו הוא לבדו ואין רואה אותו וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו שנדמה לו כאלו אין אדם רואהו כ"א אלקים לבדו. וז"ש ה' בדד ינחנו לצדיק שנדמה לו כאלו הוא יושב בדד אפי' כשהוא ברבים לכן ואין עמו אל נכר עכ"ד והנה בלק שלח אל בלעם לכה נא ארה כו' ע"י כשפים כי קוסם גדול הי' ועי' במד', וז"ש תה אקוב לא קבה אל וגו' ושלא תאמר הלא כשפים מכחישים פמלי' של מעלה ע"ז אמר הן עם לבדד ישכון כלו' אפי' כשהן עם רב יחד עכ"ז נדמה לכל אחד ואחד כאלו לבדד ישכון ואין רואהו ומחשבתו בלתי לה' לבדו, ובגוים (אפי' כשהוא בתוך גוים) לא יתחשב פי' אין כוונתו להתחשב ולהתפאר כ"א בלתי לה' לבדו וכיון דנפיש זכותם מי מנה עפר יעקב שא"י להזיק להם בכשפי' ע"י עפר שלהן כי אין עוד מלבדו כתיב ולא נחש ביעקב. ועד"ז יבואר הא דכתיב בפ' מטות החלצו מאתכם אנשי' לצבא וגי' כי במדין הי' מכשפי' גדולים כדכתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ולזה למען לא יוכלו להזיק לישראל בכשפים היו צריכים ישראל להתחזק במלחמה בכוונה זכה לא לצורך לשלול שלל כ"א לנקום נקמת ה' בלתי לשם ה' לבדו [ויתכן לפרש החלצו לשון חלוץ הנעל] וז"ש החלצו, מאתכם כלו' שתוציאו מחשבותיכם מאתכם מהנוגע לכם אנשים לצבא כלו' שתהי' חלוצים וזכים מאתכם מהנוגע לכם ויהי' על מדין (שהם מלא כשפים) לתת נקמת ה' (דייקא) במדין ואז תהי' שמורים וניצולים מכשפים ולא קסם בישראל אמן כן יהי רצון: ה א"י כי מראש צורים וגי' הן עם וגו' עפי"מ דאיתא בשבת דף קנ"ו ר"י אמר אין מזל לישראל כו'