ייטב לב במדבר תשט

חשוב והשכינה אצלו א"כ לא אוכל לקלל אפי' א' מהן והטעם שהשכינה שורה עכאו"א שלכאורה אין לפי כבודו ית' להיות שורה אצל יחיד לבד אבל כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כו' ולזה כל מי שהוא מתנהג במדת ענוה ועוסק בתורה הוא שורה אצלו ולזה אינו משרה שכינתו רק על ישראל מפני שהן הממעטין את עצמן כדכתיב כי אתם המעט מכל העמי' ואז"ל חושקני בכם שאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטין עצמיכם, וז"ש טעם שמשרה שכינתו על כל או"א כי מי מנה עפר יעקב שהן ממשילין את עצמן לעפר כמ"ש אברהם ואנכי עפר ואפר ומספר את רובע ישראל אפי' בשעה שהם בגדולתם והבן: ב א"י כי מראש צורים וגו' הן עם וכו' עפימ"ש בספר נועם מגדים פרשת נשא ופ' זו לפרש אשא עיני אל ההרים וגו' כי איתא בילקוט תחלת ספר יחזקאל עד שלא נבחר א"י הי' כל ארצות כשרות לנבואה משנבחר א"י יצאו כל שאר ארצות וא"ת דן אני את הנביאים שנדבר עמם בחו"ל לא נדבר עמם אלא בזכות אבות כו' והנה שכר ענוה הוא להיות זוכ' להשראת שכינה כמ"ש אשכון את דכא ואולי בחו"ל יאמר אדם למה איגע לריק למדת ענוה ורוה"ק אין בחו"ל אך בזכות אבות גם בחו"ל יזכה להשראת שכינה כשיהי' משים א"ע כאין, וז"ש הכתוב אשא עיני אל ההרים [הן האבות בזכותם) מאין (ממה שאני משים עצמי כאין) יבא עזרי הוא רות הקודש שאין עזר גדול מזה עכ"ד ז"ל ויצא לנו מדברי הילקוט כי אין השכינה שורה בחו"ל אלא בזכות אבות אבל בא"י המקום גורם להשראת שכינה כדכתיב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה כו' וכבר הקדמנו כ"ז ששכינתו בתוכנו אין אי"ה נוגעים בנו וז"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו כלו' מכת שהם נובעים ממקור מחצבתם וע"ד הביטו אל צור חצבתם ויש להם זכות אבות ע"כ הן עם לבדד ישכון אפי' כשהם בדד מבלעדי מקומם הוא א"י עכ"ז ישכון ה' שכינתו בתוכם והן דברי המסורה לבדד ישכון שוכני לבדד, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני, הכוונה לפרש לבדד ישכון אפי' בעת שוכני לבדד בשאר ארצות כדכתיב בדד ישבתי, וז"ש כי אתה ה' לבדד ע"י שאתה ה' אצלי אפי' כשאני לבדד ע"כ לבטח תושיבני כי אין או"ה יכולים ליגע בי, וא"כ כיון שמכח זכות אבית יש השראת שכינה גם בחו"ל א"כ גם בחו"ל מדת ענוה חשובה שעי"ז ישכון אצלו השי"ת וז"ש מי מנה עפר יעקב מה שחשובים בעיניהם כעפר מעלתם גדלה מאוד בין בארץ ובין בחו"ל כנ"ל: ג א"י מי מנה עפר יעקב וגו' בא לתת עוד טעם למה השכינה שורה גם בחו"ל ואקדים מ"ש בספר ערבי נחל פ' שלח אהא דאי' בשבת דר"ש סובר סותר ע"מ לבנות במקומו חייב ע"מ לבנות שלא במקומו פטור דהו"ל מקלקל במקומו ופריך בגמ' מכדי כולהו ממשכן גמרי' ובמשכן סותר ע"מ לבנות שלא במקומו הוי דהא פרקו במקום זה ונסעו למקום אחר ושם הקימוהו ומשני כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמו, וצריך ביאור וכי מפני שהי' ע"פ ה' הוי כמי במקומו מאיזה טעם הוא גם לשון הקרא ע"פ ה' צריך ביאור דהו"לל ע"י דבר ה' וכדומה אבל יובן עפ"י דברי הזוהר והאר"י זצוק"ל איך הקריבו ישראל קרבנות במדבר הא קדשים בחוץ אסור וענוש כרת ותירצו כמו דכתיב גבי יעקב בפ' ויצא הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה ופרש"י קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תתתיו כו' כ"כ הי' הענין בזה שמעת צאתם מארמ"צ בכ"מ חנייתם הי' שם כל עשר קדושות של א"י ומקום המקדש הי' המשכן ממש ולכן הקריבו שם קרבני' וגם בעת נסעם נסע עמם א"י הרומז' למדת מלכות וידוע דמדת מלכו' נקרא פה והיא המכינה פי ה' וזש"ה על פי ה' יחנו שחנייתם הי' על מקום הנקרא פה ה' וכ"כ ועפ"י ה' יסעו שכל מקום שהלכו הלך עמם א"י ולכן שפיר הוי סותר ע"מ לבנות במקומו שסתרו בא"י ובנו בא"י וז"ב ואמת עכ"ד וש"י: וזש"ה אל תתמה על מה שהשכינה שורה עמהם גם בהיותם במדבר חוץ לא"י כי מי מנה עפר יעקב (כלו' יעקב אבינו) ומספר את רובע ישראל ממש ישראל סבא כי במקום ששכב נקפל תחתיו כל א"י ועפר א"י, וכ"כ אצל זרעו בכ"מ חנייתם ונסיעתם שם הוא א"י ולכן השכינה בתוכם וכדכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וז"ש תמות נפשי וגו' כי הנה בזוה"ק פרשת ויחי הקשה אהא דא' יעקב ושכבתי עם אבותי וגו' תמן תנינא מאן דנפק נשמתי' ברשותא אחרא ואתקבר בארעא קדישא עלי' כתיב ותבאו ותטמאו את ארצי וגו' (וכ"ה בש"ס סוף מס' כתובות אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאתר מיתה) אר"י שאני יעקב דשכינה הוי אחידת בי' ואתדבקת בי' כדכתיב אנכי ארד עמך מצרימה וגו' ובשל"ה פ' ויחי מתרץ דכמו שבמדבר הקריבו מטעם