ייטב לב במדבר תשח

ואדנותו ב"ה וכמו שפי' אבא מארי הגאון הצדיק מוה' אלעזר ניסן זלה"ה הפסו' והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם (היינו כשעוסקים באכילה ושתי' ומעשים גשמי' כאו"ה עכ"ז באותו שעה) יאמר להם בני אל חי שמברכין ברכה ראשונה ואחרונה ואוכלי' לקיים חיותם לעבודת ה' ב"ה עכ"ד וזה השלחן אשר לפני ה' שאומרי' עליו דברי תורה מכניע שלחן המלא קיא צא"ה וכמו שא' דוד תערך לפני שלחן נגד צוררי (כי אז) דשנת בשמ"ן בחכמה ושכל] ראשי כוסי רוי' שמרוה לה' בשירות ותשבחות כך פי' הצדיקים, וז"ש טעם על אשר אלו השמות העולים "צו מכניעי' "צו של שלחן דקליפה כי מראש צורי' וגו' הן "עם אפי' בשעה שהם קרוים עם לא עמי כ"א עוסקי' בעשי' גשמי' כמו עם משאר עמים אעפי"כ לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כי הוא דבוק במחשבה בה' ויחזו אותו ית"ש בעת ויאכלו וישתו, ועפי"ז יש לפרש דרך צחות הילקוט עה"פ אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, בלעם שונא ישראל הי' אבל משה אוהב ישראל אמר כי קרוב אליך הדבר מאוד, כי לכאורה הוא כפל ולא "עתה ולא "קרוב אבל יתבאר כי אי' במד' אמרו ישראל בזמן שביהמ"ק הי' קיים אדם חוטא מביא קרבן, עכשיו שאין לנו ביהמ"ק ובטלו הקרבנות כו' אלא זכרון דברים תהא כפרתנו ונשלמה פרים שפתינו כידוע דבמה שא' הקרבנות בפה ומקבל בלב לקיימ' בזמן שיבנה המקדש במהרה בימינו נחשב לו למעשה ממש, והנה אותו רשע סבור הי' כיון שראה חורבן ביהמ"ק וביטול הקרבנות ואורך זמן הגלות כי אין קרבן לכפר וז"ש אראנו ולא עתה כי אשורנו ולא קר"וב כמשמעו ומה שכפל כי עוד יתכוון ולא קר"ב קרבנות (והוא"ו אינה ניכרת במבטא רק לנקודה ומצינו כעין זה במד' איכה עה"פ ולא זכר הדו"ם רגליו א' רחב"י אין הקב"ה זוכר אותו הד"ם של בין רגליו של זקן שנא' ואברהם בן צ"ט שנה בהתולו ע"ש) ממילא שולט תולע דקליפה ונהפך לרקב אבל משה אוהב ישראל א' כי קר"וב אליך וגו' [כי[ בפיך ובלבב"ך לעשותו ממש ענין הקרבנות כי נחשב למעשה וגם עתה קר"ב קרבנות וא"כ קרבה ישועתי לבא בב"א וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וז"ל הזוהר דף קצ"ב אמאי אקרי הכי בגין דכתיב העורכי' לגד שלחן ופתורא הוה מסדר תמן כל יומא כו' פתח וא' ועשית שלחן עצי שטים וכתיב ונתת על השלחן לחם פנים וגו' כל אינון מאני קודשא בעא קוב"ה למעבד קמי' לאמשכא רוחא קדישא מעילא לתתא, ההוא רשע בלעם הוה מסדר הכי לסט"א שלחן ונהמא דאקרי לחם מגואל כו' ושלמה מלכא צווח ואמר כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו נ"ל ביאור דבריו כי האדם הוא אדם דבליעל מדכתיב הא"דם בה"א גי' טמ"א כמו שפי' האריז"ל עת אשר שלט האדם (היינו דבליעל) באדם היינו דקדושה ומוזלה"ה הביא ראי' לזה מתוס' יבמות דף ס"א וסנהדרין דף נ"ט דיש חילוק בין אדם להאדם עי"ש וזה שא' הכתוב כי מה האדם (דבליעל) שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו תקנוהו בשלחן ולחם דקדושה ולדעתי זה שאמר דוד תערוך לפני שלחן נגד צוררי כלו' נגד שלחן של צוררי דשנת בשמן ראשי (בעת) כוסי רוי' ובשם הצדיק הק' מוה' צבי הירש זלה"ה מרימנאב שמעתי שא' פי' הכתוב כי בעת התפלה המחשבה משוטטת בגדולתו ית' ובכוונות התפלה ואין הזמ"ג לזכור להפיל שונאי ישראל וצורריהם אך בעת מיסב על השלחן אז העת מוכשר לזה וז"ש תערוך לפני שלחן נגד צוררי עכ"ד, ואני אמרתי רמז לזה מהתורה דכתיב ואכ"לת את כל העמים, ומדכתיב אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם פרש"י נאכלם כלחם יש לפרש שהוא כף הזמני נאכלם כעת שנאכל לחם ומדכתיב לעת האכל גשי הלם ואחז"ל אין הלם אלא מלכות א"כ י"ל שזה שא' לעת האכל גשי הלם [להטות לבבו לטובה ואם לאו] ואכלת (כלו' אותו) מן הלחם (והוא"ו במקום או) ואפשר משום כך נקרא לחם שיש לקרות לחם בסגול ולחם בחולם כי בעת לחם אתה ליחם ואפשר שזה שנא' ונתת על השלחן לחם פנים כי לו שני פנים כאמור, ואפשר לומר עוד מלכות נקרא הלם בה"א דקדושה אבל אם עומד לנגדנו נקרא לחם בחי"ת אות דסט"א ובחולם וז"ש גשי הלם להטותו לטוב' ואם לאו ואכלת מן הלחם קרי בי' לחם בחולם הוא מלכות הרשעה, וטבלת פתך בחמץ שאז נקרא המלכות חמץ או חמץ בקמץ שההבדל בין מצה לחמץ הוא מצה באות ה"א וחמץ באות חי"ת כמבואר בזוהר פנחס דף רנ"א עה"פ גער חית קנה עי"ש ולמפרע הוא מחץ סוד מחץ ראש וגו' והבן: לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל מה אקוב וגו' אפשר לפרש עפ"י דאיתא במד' פ' לך ואעשך לגוי גדול אותו גוי גדול שנא' כי מי גוי גדול וגו' אני מעמיד ממך, ואעשך שאני בורא אותך ברי' חדשה,