ייטב לב במדבר תשה

גזר דין כדאיתא במסכת ר"ה כדכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכיון שכן בעושים רצונו של מקום הנה ישראל רבים מכל האומות כי כל האומות יש להם מספר אבל ישראל לא ימד ולא יספר מכח שהם רבים באיכותם ששקול כל אחד ואחד כנגד כמה מהאומות, ובחד צד יש להם מעלת המעט כדכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד כלו' שכולן נחשבין לאיש אחד כדמצינו בעשו שהיה רק שש נפשות והכתוב קורא אותן נפשו"ת ביתו כי יתפרדו כל פועלי און אבל בישראל כתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים והכתוב קורא אותן נפ"ש כמבו' ברש"י פרשת ויגש בשם המדרש. והטעם כי הם אגודים וקשורים ונצמדים יחד בלב א' כדכתיב ויחן שם ישראל לשון יחיד והיינו מפני שמצד נשמתם הם ממקור האחד יחיד ומיוחד יתברך כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים וא' חז"ל כביכול כל הנופח כו' והיינו בזמן שיש ביניהם אהבה ואחוה ושלום אז הענפים דומים לשורשם בגבהי מרומים והוא על ידי שכל אחד נפשו כעפר לכל תהיה ותתחבר עם רעהו בלב שלם ובנפש ובבחי' זו הם מעט מכל האומות: והנה הכל"י מפרש וירא אליו ה' לא א' אל אברהם שאז הי' משמע כי בו בחר ה' להגלות נגלות לו בשביל שמו שמורה על א"ב ר"ם כ"א וירא אליו אל עצמותו דייקא מכת מעלתו שא' ואנכי עפר ואפר עכ"ד וזה שא' כאן לא מרובכם מכל העמים בשביל מעלת הרוב שכל אחד ואחד שקול הרבה חשק ה' בכם ויבחר בכם כי (כלו' אלא מפני כי) אתם המעט מכל העמים כי אתם כולכם כאיש אחד ממקור האחדות והאומות יתפרדו ונחשבים לרב בבחינת פירוד היפך השלום, וכבר אמרו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום והיינו דכתיב גבי אברהם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו יתפרש על שתי פנים א', כי אחד קראתיו אם היותו אחד עכ"ז ואברכהו וארבהו להיות לו דין רבים כדלעיל ב', כי א' קראתיו אפילו בזמן ואברכהו וארבהו וארבה את זרעו עכ"ז קראתיו אחד והבן, ומפני זה א' אלמלא היו ישראל באגודה אחת לא שלטה בהם כל אומה ולשון והיינו מה"ט כי אז יש להם ב' מעלות לטיבותא שהם הרוב מכח איכותם והמעט מכח אחדותם וכדאיתא במדרש תנחומא פ' נצבים משל לאגודה כו' אפילו עוג מלך הבשן א"י לשברן עי"ש וז"ש וירא בלק בן צפור את כל אשר עש"ה ישראל לאמרי (לשון יחיד דייקא עשה) ויגר מואב מפני העם מאד כי ר"ב הו"א יתפרש על ב' אופנים אם היותם ר"ב יאמר עליו הו"א כמו על יחיד, וגם אחד שיאמר עליו הו"א יחשב ר"ב כי שקול כהרבה, וז"ש לכה נא ארה לי ופי' המד' כאדם שאומר אורה בתאנים ר"ל ללקט אחד אחד ולקללם כי היה סובר שיש לכל א' דין יחיד אבל נגד רבים ידע כי לא יוכל להם ועל זה א' בלעם מה אקוב וגו' כי מראש צורים זה אברהם שנא' עליו כי אח"ד קראתיו ואברכהו וארבה"ו כלו' שיש לו תואר אחד ותואר רבים כמ"ש אראנו וגו' לישראל כי הן עם אפילו בהיותן עם נא' לשון יחיד לבדד ישכון וגו' כי יש להם תואר יחיד כי מי מנה עפר יעקב שכל א' נפשו כעפר לכל ותתאחד עם חברו, וגם יאמר הן עם אפילו בהיות יחיד לבדד ישכון, יחשב וישקל כעם שהם אנשים רבים ובגוים לא יתחשב יחיד לבד מי מנה עפר יעקב כמו עפר שיש לו כח המצמיח ומגדל דברים רבים כמו כן יש ליעקב כח המצמיח ומגדל לזולתו וכיון דרבים צריכים לו כרבים דמי לכן לא תוכל להם לא מניה ולא מקצתו כאמור: ואפשר כי זה שנא' כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך וגו' כלו' שיהיה נא' להם לרבים יברכך לשון יחיד כי וישם לך שלום וגם יאמר ליחיד להם לשון רבים כאמור והבן: וירא בלק בן צפור וגו' ועתה לכה נא ארה לי וגו' אולי אוכל נכה בו וגו' כי ידעתי וגו' ואשר תאר יואר ולהלן נאמר ויאמר בלעם וגו' אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי, לכאורה הי' די לומר ודבר יראני וגו' מ"ה ל"ל ובמסורה ודבר מה יראני, אלקים יראני בשוררי, וישא משלו וגו' מה אקב לא קבה "אל ומה אזעם לא זעם "הוי' היל"ל איך אקוב וגו' גם ב' שמות הללו ל"ל ונראה לפרש הענין עפ"י המבואר בדברי האריז"ל עה"פ זכור הוי' מ"ה הי' לנ"ו כי הוי' במילוי אלפי"ן עולה מ"ה המורה רחמים הי' לנ"ו גימ' "אלקים כי נהפך לדין לכן "יי "מה "היה "לנו ר"ת מיל"ה כי הביטה וראה את חרפתנו כי הערלה הנקרא חרפה נכנס במקום יסוד עיי"ש, ואפשר להוסיף תבלין על ר"ת מילה כדי להטותו לטוב כי ע"י מצו' מילה נתגלה חסד א"ל ושם הוי' כידוע ועי"ז נמתק "לנו גימ' "אלקי' כמ"ש האריז"ל סוד אל הוי' ויא"ר לנו "אל במלואו עולה "הקף ועם הוי' עולה יא"ר, "לנו שיאר לשם "אלקים וימתיקו וז"ש בלעם אולי יקרה הוי' לקראתי [היינו כפי רצוני] ודבר מ"ה